הרעיון ליצור תוכנית שלמה מ-"Lip Sync Battle", הקטע מהתוכנית של ג'ימי פאלון, הוביל אותי לחששות והתרגשות – חששות כי, אה, סגמנט קצר שהופך לתוכנית שלמה זה רעיון גבולי, והתרגשות כי באמת עד עכשיו כל הקרבות הללו היו טובים עד אדירים. כשהפרומואים הראשונים הגיעו החששות קצת עלו – כל התחפושות האלה על הבמה קצת הוציאו את התחושה של הספונטניות, והרגשתי שהם נתנו לכוכבים הזדמנות פחות להשקיע בריקודים וברגשות ולתת יותר דגש על התחפושות ודברים מוזרים אחרים.

ובאמת, הניפוח בזמן האוויר לא תמיד עוזר לתוכנית – הדוגמנית (?) שהביאו בשביל שפעם בכמה זמן המצלמה תתמקד עליה לא ממש מועילה למרות שהיא חמודה. וגם הקטעים של מאחורי הקלעים לא ממש מצליחים לעשות משהו יותר מאשר למרוח את הזמן. אבל זה לא ממש משנה כי בסופו של יום – זה עובד.

"קרב סנכרון" נשען בעיקר על המתח בין הסלבריטאים שבאים אליו. ולכן הפרק הראשון עבד כל כך טוב – המתח המזויף שפאלון וג'ונסון הביאו איתם היה נהדר והקפיץ את הפרק מעלה, בעוד שג'ון לג'נד וקומון היו קצת נחמדים מדי אחד אל השני בשביל ממש להטיס את הפרק אל השמיים. אבל בשניהם הייתה אווירה משוחררת לחלוטין בין הכוכבים, שגרמה לפרק להיות יותר מהנה. אני עדיין לא בטוח ש-ל.ל מגניב ג' הוא המנחה הטוב ביותר בשביל זה, אבל הוא עושה עבודה טובה בלגרום לכל להיות קליל ונחמד וחמוד שכזה.

אבל השורה התחתונה היא הביצועים עצמם – ומבין כל הפרקים, שני הביצועים הטובים ביותר הם דוויין ג'ונסון מבצע את טיילור סוויפט ("טיי-טיי") ול.ל מבצע בסוף פרק אחד את מייקל ג'קסון (יותר טוב מקומון שהתארח באותו פרק, אפילו). כל הביצועים היו מהנים וזה מה שחשוב, אבל אני עדיין חושב שאני נהנה יותר מהביצועים ה"ספונטניים" יותר מאשר הביצועים שבאים אליהם עם תחפושות ורקדני ליווי, שרוב המבצעים בו נתנו פחות מעצמם (חוץ מקומון, שהפציץ כתור ליונל ריצ'י).

לסיכום – מי שנהנה מהפינה לדעתי יכול להסתפק גם רק בביצועים עצמם שבטח כבר דלפו ליו-טיוב, ולמי שרוצה לראות סדרה שבה סלבריטאים קצת משתטים, יש קאטים לא ברורים לדוגמנית, ואקס-ראפר מנחה – אז התוכנית כולה היא בשבילם. יחסית למה שזה יכל להיות – מדובר בהצלחה.