ספוילר "התיקון" עונה 2 פרק 10, סוף העונה השנייה

בפרק האחרון של העונה הראשונה, ששמו הוא "סולם יעקב", עוזב דניאל את טדי עם עכוזו חשוף ועטוף ברחמיהם של גרגרי הקפה. הוא הולך ברחובות פולי השקטים והחשוכים כשברקע שומעים אותו בהקלטה לפני 19 שנה בה הוא מתאר כיצד קישט את האנה דין בפרחים הנושאים את שם הפרק ונשאר איתה כי היא נראתה "אמיתית", "בחיים". חלום יעקב, בו הוא רואה מלאכים עולים ויורדים מן השמיים, מסמל את החיבור בין העולם החומרני לעולם הרוחני – אדם נולד בשר ודם, אך יש באמתחתו את הכוח לצאת מן הגוף ובכך לתת לנשמה לעלות בסולם יעקב ולהסתכל על העולם ממרומיו. סיפור הרצח של האנה דין טווה קורים רבים סביבו, הוא השפיע על חייהם של כמה וכמה אישים. הוא לא נעשה מתוך רעיון מסוים, אך הוא הותיר מאחוריו בן אדם אחד עם רגשות אשם – דניאל הולדן (לא החשבתי פה את ג'ורג' כי הוא לא בין החיים). בשביל הולדן, האנה דין עדיין חיה בתור ילדה בת 16, היא עוטה עליה את הפרחים המקשרים בינה לבין העולם הבא (כביכול), היא עדיין שם בזכרונות שלו, בג'ארד הסקרן שגילו דומה לשלה כשהיא מתה, בין הילדות לאובדן התמימות.

היא שם לדעתי גם בטאוני, התגלמות הרוך והטוהר, האור שדניאל זוכה סוף סוף לנגוע בו מאז שחלם עליו בכלא. קרני השמש חודרות דרך חדר המלונית, פוגעות ממש בין השניים וגורמות לטאוני ודניאל לשלב ידיים. הם אדם וחווה הכלואים בין התמימות לידיעה. הם שם על המיטה, אך הם לבושים עד קצה הידיים והרגליים. הם נוגעים אחד בשני אך עד לגבול מסוים. טאוני חסומה, דניאל טמון בתוך שק גללים של אשמה ושניהם לא יודעים לאן לאן לאן. לעומת דניאל הנשאר כבול אל ספסל בשלשלאות החוק, טאוני סוף סוף זוכה לצאת אל האור ממנו כל כך פחדה, אך בעצם הייתה צריכה אותו, כל-כך. היא שואבת את כוחה מן האמונה, קוראת בתנ"ך היקר לה ומחליטה לעזוב את טד הבן. כמה יפה הייתה התמונה של טאוני יוצאת מן הבית, עוזבת את טד השבור והולכת אל עבר האור המסנוור. אני חושבת שזו יכולה להיות סיומת מאוד יפה לדמות שלה, אבל אין לדעת אם היא מתכוננת לשוב לעונה הבאה.

את הפרק האחרון של העונה השנייה של "התיקון" בילה דניאל הולדן כמו כל אדם אכול ברגשות אשם – בהודאות. זה התחיל עם טאוני וטד, כשלשניהם הוא סיפר על טד הבן – מקרה נוסף של חניקה עם חשש לאלמנטים מיניים. אותו הסיפור עם האנה דין, רק שבהודאתו של דניאל לפני נציגי החוק הקר, הוא לא מקבל מבט מבין ודואג כמו של גיסתו ואביו החורגים. מוזר לחשוב שדווקא כשיש לו את ההזדמנות להתנצל בפני הקורבן שלו, הוא לא עושה זאת. היו לו כמה הזדמנויות ליצור קשר עם טדי ולדבר איתו על מה שקרה, אבל במקום הוא מעדיף לברוח. רגשות האשם הראשוניים גרמו לו לקבל את חייו בכלא, אפילו את המוות המתקרב, הפעם הם גורמים לו לרצות לעזוב את חייו כפי שהכיר אותם מאז שהשתחרר, את המשפחה הוא מעדיף לשים מאחור, הוא חושב שזה מה שמגיע לו אחרי כל הצרות שנגרמו עקב יציאתו מהכלא.

מול רגשות האשם ניצבת התודה הבלתי-נראית, העזרה חסרת הגבולות של אמנת'ה ובסופו של דבר גם של ג'ון. אחותו הקטנה של דניאל באה לבקר אותו בבית הכלא, צחה ושיחקה איתו, היא רצתה את אח שלה בחזרה, ובכך גם את חייה. אז היא האמינה שהיא תצליח להחזיר לשם "הולדן" את הכבוד המגיע לו. אמנת'ה של לאחר כמה שנים אינה תמימה כלל, ואחרי שהיא מבינה שיש סיכוי שדניאל יזרוק לפח את כל מה שהיא עבדה עליו שנים, היא סוף סוף מגיעה למסקנה שהגיע הזמן ליצור לה חיים משל עצמה. "לכל אחד יש את החיים שלו וכולנו צריכים לחיות עם הנסיבות של ההחלטות שלנו", כך היא (בערך) אומרת לג'ון רגע לפני שהיא עומדת לזרוק את הדבר הכי טוב שיצא לה מכל הסיפור הזה. היא עומדת במילתה כשהיא מעמידה את דניאל במקומו, ואומרת לו שאחרי עשורים של ניסיונות הושטת יד, הגיע הזמן שהוא יחזיר לה באותו מטבע. היא רוצה להיות אמנת'ה, בכבודה ובעצמה, לא עוד אחותו של. לאחר עונה שלמה שהיה בה את טאוני, העלמה שנותנת לעצמה להיות מוגדרת על-ידי שני גברים, טוב לראות את אמנת'ה שמנסה לראות איך היא בתור בן אדם עצמאי, בתור אישה בזכות עצמה.

עוד מי שמנסה לקום מהריסות הוריקן דניאל הוא כמובן טדי. אם מסתכלים על העובדות הקרות, לטד יש עילה מאוד הגיונית להגיש תלונה נגד אחיו החורג, גם אם האחרון לא הטריד אותו מינית, עדיין הוא חנק אותו עד לאובדן הכרה. מצד שני ישנו הטריגר, אותו אחד שדניאל העיד לפני טאוני שגרם לו להתנהג בכזו אלימות כלפי טדי, משהו שהוא למד להצית בתקופת מאסרו. בדומה למקרה הדגל של הסדרה עם האנה דין, גם פה מתעקשים הכותבים לטשטש את הגבולות של מה נכון, להטיף לנו מוסר ובו-זמנית לעקור לנו איתו את המציאות. מצד אחד, המניעים של טד להגיע אל השריף בסוף הפרק נראים לא כשרים – כל מה שהוא מבקש זה לא נקמה על מה שנעשה לו, אלא על מה שדניאל גרם למערכת היחסים שלו עם טאוני. הוא לא מוכן להאשים את עצמו, גם אחרי שטאוני מאשררת לו בשתיקה כי היו להם בעיות לפני דניאל, והאח החורג רק עזר להביא אותם מעל פני הים. מצד שני, כמו שנאמר פה כבר, דניאל אכן תקף את טדי והצדק איתו. אולי מפה הדרך לסולחה בין שני האנשים החורגים תהיה פחות פקוקה? או שאולי הדרך נסללת על אבנים חדות לעבר פירוקה של עוד משפחה?

אם במהלך העונה הקודמת קיבלנו רק טעימה קטנה משני הצדדים שבונים טדי אחד, בעונה הזו קיבלנו מלוא החופן משניהם. הוא חושד בטאוני על זה שבילתה את הערב עם דניאל, אך ממשיך לדאוג לה ומבקש לשמוע ממנה גם בלי שתיצור עמו קשר ישיר. הוא מכניס לה שטרות של כסף לתיק בלי שתראה, כמעט נותן לה מכתב, אך מתחרט איך שהאגו שומע את שמו של אחיו החורג. הוא מתכופף כמו ילד קטן כשהוא רואה את אישתו עוזבת, אך מתייצב במשטרה כאדם בוגר הרוצה להיפטר מהשדים שלו ולהוציא את האמת לאור. טדי זיכה את דמות האמריקאי הטיפוסי מאשמת חד-שכבתיות והוסיף לו טוב-לב חצוי, ילדותיות המושכת אליה חום וגם מרחיקה ממנה. קליין קרופורד, שאפו.

ועם כל הכבוד שנותר עוד לטדי, בסופו של דבר יש את גולת הכותרת: מר דניאל הולדן שעוד פעם לקח את השרביט ושלט בפרק הזה. איידן יאנג נתן את אחת ההופעות המצמררות שלו בסדרה הזו בסצינות עם הסנטור. בסיפור שהיה מלא עובדות שנשמעו ודאיות, הוא בכל זאת החדיר ניאונסים קטנים של ספקות אל תוך הוידוי, והשאיר את הצופים עם עוד שאלות. שורש האשמה של דניאל נמצא בסמים ההזייתיים שהוא נתן להאנה דין, מה שגרם לה לפעול שלא כטבעה, לצחוק בלי רסן, לספק את גחמותיהם של טריי, ג'ורג' וצלע נוספת בשם כריסטופר אחד, שכנראה יהיה המפתח לפתרון התעלומה. הוא מודה ברצח, אך האם הוא באמת עשה את זה? עדיין אי אפשר לדעת, עדיין לא באמת ברור מה קרה שם, ואני שואלת את עצמי עוד פעם: האם זה באמת משנה?

המנגינה שסגרה את העונה הזו היא אותה אחת שפתחה את הפרק הקודם, וארוו פארט, המלחין שליווה את רוב העונה הזו, סוגר בכינורותיו החורקים עוד פרק בתולדותיו של דניאל. נגעה בליבי במיוחד הסצינה בבית דין, כאשר בובי מבקש מג'ארד לקחת את כל הפריטים של האנה מחדרה. "תעשה לכולנו טובה," בובי אומר ובכך מראה שהוא כן הקשיב לנאום של השריף אחרי ששחרר אותו, והוא מוכן לשים את הסיפור מאחוריו. ובכל זאת, עדיין הכל פתוח, העלילה יכול לקבל כל תפנית, יש חשודים נוספים שצריכים לשאת באשמה, אבל אני מקווה שסיפורו של בובי גם הסתכם בחדר עם ג'ארד, בהבנה שיש עבר שטוב יותר להרפות ממנו, וכמו אמנת'ה הוא יתחיל להיות גבר עם חיים משל עצמו. "אחד ועוד אחד הוא אחד", כך ארוו פארט אמר, בובי ואמנת'ה סוף סוף בדרך לשם.

ומה היה לנו בחלום יעקב? ריי מקינון וצוות הכותבים שלו עולים ויורדים בסולם, מחברים לנו עובדות קרות עם שאלות ברומו של עולם ומראים שיש חיבור – יש גוף ומסביבו מתנוססת הנפש. בעונה השנייה גילינו את טוביאס וולף שהצליח בסיפור קצר לעצור אלפית שנייה ולתאר כל פרט בה, יש את הרמן הסה שחיפש הארה, יש את תומאס מאן שלא ראה סיבה מספקת לציפייה. היו לנו דמויות שהשתטחו כמו טאוני וג'נט, ודמויות שקיבלו עוד שכבות כמו צמד הטדים. היו לנו עוד רסיסים מן עבר, הווה סטטי עם התקדמות קלה בעלילה, וקליפהנגר עם מספיק שאלות בשביל עתיד הסדרה. וכמו תמיד,בחוד החנית עומד דניאל אחד – הדמות שהייתה צריכה להיכתב בספר, אך לשמחתנו מצאה את דרכה אל מסך הטלוויזיה שלנו, כל-כך שונה מאיתנו ועם זאת יכול להוות מראה כשרק נמקד יותר את הראייה שלנו. אני כולי ציפייה לעונה השלישית, בתהיות של "מה לראות עכשיו?" וגעגועים לבלורית של איידן יאנג שתיאלץ להדר את מסך הטלוויזיה בשידורים חוזרים.