לא בדיוק ידעתי למה לצפות מ-Outlander (מכאן והלאה אקרא לה "נכריה" כשם שתורגמו הספרים), דרמת המד"ב הרומנטית שמשודרת הלילה ברשת הכבלים Starz, וכבר זמינה אונליין מזה כשבוע (אומרים שעד כה צפו בה יותר ממיליון איש, כך שייתכן שהיא צפויה להצליח יפה). ידעתי שרונלד ד. מור, איש "באטלסטאר גלקטיקה" (שלא צפיתי בה) עיבד אותה לטלוויזיה על פי סדרת ספרים רומנטיים שכתבה דיאנה גבלדון, המתארים את מסעה בזמן של קלייר, אחות קרבית מהימים שאחרי מלחמת העולם השנייה, אל המאה ה-18 בסקוטלנד. מאחר שאני חובב גדול של מסעות בזמן אבל פחות מתחבר אל ספרות רומנטית, בעיקר כי היא כל כך נוטה לקיטש, תהיתי לאיזה מהכיוונים תמשוך הסדרה הזו.

פרק הבכורה ממש הרשים אותי. בעיקר בתחילתו, האמת, עוד לפני שקלייר הגיעה אל העבר. הייתה עדינות ויופי רב בתיאור החיבור המחודש בין קלייר לבעלה פרנק, שהמלחמה הפרידה ביניהם למשך חמש שנים שבמהלכן כמעט לא התראו. החלק שאחרי הגיחה לעבר, כאשר קלייר נקלעת לקרב בין חיילי הוד מעלתו האנגלי לבין חיילים סקוטים, מפיג את העדינות הזו באבחה ונעשה פתאום קלישאתי בהרבה, עד לרמת קריעת חלק משמלתה כדי ליצור סד לחייל פצוע. בכל זאת, מאחר שישנו עניין מובנה בכל סיפור מסע בזמן שבו אדם נאלץ להסתגל לסביבה שונה בתכלית, כמו גם בסיפור ההיסטורי המעניין של תקופה שפחות נוטים להתמקד בה על המסכים השונים, הם חיפו על כך בשלב הזה אבל לא הסירו את החשש החשש מהכיוון של הפרקים העתידיים. בנוסף, הפרק משובץ לכל אורכו בהמון קריינות שבמסגרתה קלייר משתפת את מחשבותיה באופן שלפעמים מעשיר מאוד את מה שקורה על המסך, ולפעמים סתם מסבירני או קלישאתי. כך או כך, הקריינות המופלגת הזו ללא ספק מנסה לחפות על רוחב היריעה של הספר, ואני לא בטוח שבאופן חכם למדי.

יותר מכל הצפייה הזכירה לי את "אשתו של הנוסע בזמן" (הספר, בסרט לא צפיתי), ששילב היטב בין אותם ז'אנרים בדיוק, רומן רומנטי ומסע בזמן – אם כי סוג שונה בתכלית של מסע – ועשה זאת בפיקחות וביופי רב. אני יכול רק לקוות ש"נכריה" תעשה דבר דומה, והעובדה שבסוף הפרק רציתי לצפות עוד היא כמובן סימן טוב.