ספוילר "פארגו" עונה 1 פרק 5

שם הפרק מתייחס לששת החושים של האדם ע"פ אסכולת הקואן בתורת הזן הבודהיסטית, כאשר החוש השישי מדבר על המחשבה. השכלתי בזכות אלוהי האינטרנט כשלמדתי כי מקור המלה קואן (ביפנית) הוא למעשה בסינית, ופירושה "מקרה ציבורי" או "הכרזה ציבורית". הקואן הוא מעין שיח של חידה או משל, ומטרתו היא קריאה לשים לב לעניין מסוים – להיקבעות רוחנית, אידיאית, מעשית, התנהגותית. זו קריאה לתשומת לב למוסכמה האוחזת בנו, לאמונה כלשהי שלא בדקנו מזמן. אימון הקואן הוא איטי ומפרך, תלמיד המנזר נדרש להגות בקואן בכל מקום ובכל זמן. שנים יכולות לחלוף בהתרכזות בשאלה אחת, אבל ההבנה מתרחשת פתאום, כמו מלגלגת על המאמץ השקדני שקדם לה. זה שהתעורר חווה מעין "שכל אבסורדי", והוא מתהלך לו בעולם שבו שיג ושיח ויחסים שבין אדם לאדם אינם מובנים למי שבא מן החוץ. הדיאלוג בתורת הזן הוא פרדוקס, לעתים הוא חידת קיום שיש בה פרובוקציה מתריסה, לעתים פנייה או תביעה לעשייה. אבל תמיד מוטל דרכו ספק, והספק הוא הכרחי כדי להתחיל ולבחון את אמיתות הדברים. חידות הקואן בתורת הזן תוכננו ועוצבו כך שההיגיון שלהן יהיה לא מקובל ומוטמע בדפוסים של חשיבה בלתי שגרתית.

בשבוע שעבר, הצבעתי על כך שהטון של הסדרה מושתת ונשען על אלמנטים חזקים של בידיון, אנטי-תיזה ברורה וממזרית לכיתוב "מבוסס על סיפור אמיתי". כלומר, כובד המשקל כמו נועד בעיקר על מנת לנפח את הנראטיב מעבר לכל פרופורציות ולהציג את הדמויות כחסרות כל קשר לריאליזם. מה שאומר, המשימה שלנו כצופים היא לחבר את החלקים כראות עינינו, למצוא את המשמעויות דרך עירעור גמור במה שאנחנו מאמינים או יודעים. זה עלול להתפרש ככתיבה עצלנית ומתחכמת אבל במקרה של 'פארגו' לא כך הדבר. הפעם, לורן מאלבו המשיך להיות הוכחה מהלכת ומטרידה לקריסה בפוטנציה של כל סצינה, הוא כמו פועל בתוך המדיום כישות עצמאית ומנותקת, מודע לכוח שלו לפרוץ מסגרות ומגבלות, גורם לנו לחשוש מכל מהלך ומהלך ויש לו הרבה מהם, שולף אותם כמו ארנבים מכובע קסמים. המפגש עוצר הנשימה שלו עם השכן היהודי של גרימלי (*) היה נקודת שיא שהגדירה יפה מאוד את קור הרוח של דמותו מאז שהוא פסע לראשונה בעיירה המנומנת והעיר אותה משנתה, אילץ אותה לכרוע בפניו ולבקש מענה למסתורין החידתי האופף את נוכחותו. וכמו בתורת הזן, החידה הגדולה לא ברורה בכלל וצריך להביט בה מכיוונים אחרים. מאלבו מדבר על Shedym (יש לו אחלה עברית!) והוא בעצמו השד האמיתי (יש פה קריצה קטנה וענוגה לסרט "יהודי טוב" של האחים כהן), השד שמעולל בלבול מוסרי בכל מי שנקרה בדרכו.

השבוע האזנתי לאלבום משובח במיוחד של טום ווייטס ובאחד משיריו הייתה שורה שאומרת You're innocent, when you dream וחשבתי עליה בזמן שגרימלי מדבר על כך שחייבים לפחות לנסות לתקן את העולם מעוולותיו ולא לתת לו להירקב וזהו. גרימלי חולם על עולם בו מאלבו לא פקטור. התמימות בה הוא נהנה להתעטף היא משהו שהוא יצטרך להתנער ממנו בהקדם האפשרי, אחרת המאבק שלו להפלת האופוזוציה לכל מה שטוב סופו להיגמר בהרבה דם, אם לא לפחות במפח נפש. כמו כן, מאלבו מנסה לעלות על התדר ולשוחח עם ביתו של גרימלי בווקי טוקי, גיים צ'יינג'ר מרתק שיכול להוביל לקטסטרופה. Hack! Poop

מולי כמעט הצליחה להוציא וידוי מלא מפיו של לסטר שכרגע נמצא במצב בו אזלו כוחותיו הנפשיים לעמוד בלחץ ההדחקה מהאירועים שפקדו אותו זה מכבר. האם הוא יתעשת וישתף פעולה עכשיו שהוא מודע כי רבים עוד יכולים להיפגע אלמלא יעזור ללכוד את המזיק האנושי בדמותו של מאלבו?

*השכן היהודי של גרימלי סיפק הצצה מעניינת מאוד למוטיב הפילוסופי והרוחני של הסדרה עם האנקדוטה המרגשת שלו שקיבלה חיים משלה בתור סיקוונס מבוים לעילא. דמות מסקרנת.