לא מזמן צפיתי שוב ב"וונדרפולז" הנפלאה וקצרת הימים, ששודרה בדיוק לפני עשור (עלתה ב-12 במרץ 2004) ברשת פוקס ובוטלה במהירות שוברת לב. החיסול המהיר הזה גזר עליה להישאר כסדרת פולחן, במידה מסוימת, ולמרבה המזל הגיע מספיק מוקדם כדי שהיוצרים יספיקו ליצור סוף סגור כלשהו לקראת הוצאת 13 הפרקים שלה בדיוידי. במהלך הצפייה בה בקיץ האחרון, לראשונה מזה שמונה שנים, נאלצתי להתמודד עם הכתרים שקשרתי לה ולהגיע למסקנות חדשות. אם בשעתו לא הבנתי איך לעזאזל הקהל האמריקני דחה על הסף סדרה כה כיפית וייחודית (מן הסתם גם הודות להתעמרות של פוקס), הרי שכעת אני מבין שהיא הייתה קדחתנית ורועשת באופן שעשוי ליצור טרדה כרונית כלשהי (כשם שהייתה לורליי גילמור עבורי ב"בנות גילמור"). שלא יהיו אי הבנות, "וונדרפולז" עדיין נהדרת בעיניי, מצוינת וסופר-כיפית. הפיילוט שלה הוא עדיין אחד האהובים עלי אי פעם, השחקנים כולם אוחזים בחן עצום (אף פעם לא היללתי כיאות את משחקה של דיאנה סקארוויד, שגילמה בקוליות מושלמת את אם המשפחה) אבל במקום הציון המושלם 10 שהענקתי לה בכללותה, כיום אסתפק ב-8.5-9.
למי שלא מכיר את הסדרה, כתבתי עליה באריכות בשעתו.
"כפי שאתם יודעים, ירשנו משבצת שידור מאוד מסובכת שלא מותירה יותר מדי סיכוי לתשומת לב על ידי קהל רחב. עם זאת, דומה שצופינו הנאמנים מאוהבים, כמוני, ב'וונדרפולז', ומבינים עד כמה שנונים, שונים, אינטליגנטיים, כיפיים ואבסורדיים החיים של הדמויות, הודות לכותבים המבריקים שלנו".
קשה להכריע מהו הביטול של FOX שהסב לי הכי הרבה כאב לב. ברשת שהזניקה וביטלה במהירות סדרות כמו "פיירפליי", "אנדי ריכטר", "גרג הארנב" ו"עצמאי בשטח", הבחירה קשה, מעציבה ולעתים מעלה פלאשבקים לתחושות הראשוניות שעלו למשמע הביטול, כמו לחזור לשדה הקרב. מבין הרשתות הגדולות, פוקס היא החדשנית ביותר, אבל ידה קלה מדי על ההדק. הביטול המכאיב האחרון שלה התרחש באפריל 2004, עת בוטלה "וונדרפולז" ("Wonderfalls"), ולא הבנתי את גודל ההפסד עד שבתחילת 2005 יצא מארז ה-DVD של הסדרה וצפיתי בשאר הפרקים.
מעשה בג'יי טיילר (קרוליין דאברנה הכובשת), בחורה חמודת-מראה בת 24, מיזנתרופית למדי, עובדת בחנות מזכרות בשם "וונדרפולז" ליד מפלי הניאגרה וגרה באתר קרוואנים. היא בחורה שנונה וחכמה, למדה פילוסופיה, ובכל זאת תקועה בחנות הזו ואפילו חוזה בעמיתה הדביל הופך לעוזר הנהלה לפניה. יום אחד היא רואה בחנות אריה צעצוע פצפון ודפקטי מדבר אליה, ולא סתם, אלא נותן לה הוראות. כעבור דין, דברים ומחאות היא נעתרת לו, אבל זה רחוק מלהסתיים בזאת, כי במהרה חיות צעצוע נוספות נותנות לה הוראות תמוהות שבדיעבד משיקות אירועים המהווים מין מכה קטנה עם האצבע על יריעת הגורל, כזו המחוללת גלים שמפילים דברים למקומם. משהו יפה.
שתי סדרות עשויות לעלות לראש למשמע התיאור הזה: "ג'ואן מארקדיה" ו"מתים במשרה חלקית". הראשונה אף שודרה ב-CBS באותה עונה של "וונדרפולז", במשבצת שלפניה, כדי שצופיה יעשו מעבר חלק לכאורה מהסדרה המצליחה (בשעתה) על הנערה שאלוהים מדבר אליה בעל כורחה, אל הסדרה על הבחורה שחיות צעצוע מדברות אליה בעל כורחה. אבל אם "ג'ואן" היתה סדרה צדקנית, מתחסדת ומוסרנית עד כדי קבס, הרי ש"וונדרפולז" רחוקה מכך כמרחק מפלי הניאגרה מארקדיה, קליפורניה. באשר ל"מתים במשרה חלקית" – בראיין פולר, אחד מיוצרי "וונדרפולז", הוא גם יוצר "מתים", ואכן יש אלמנטים מאוד דומים השייכים לשתי הסדרות: שתיהן דרמדיות שבחזיתן ניצבת בחורה צעירה, חכמה, שנונה ומצחיקה, הנזרקת שלא מרצונה אל עולם פנטסטי שלא הכירה קודם לכן. אלא שב"וונדרפולז" זה עובד לטעמי טוב בהרבה מאשר ב"מתים במשרה חלקית".
גם אם יש שיאמרו שהתוצר פה קולני או קשקשני מדי, ולא אחת במהלך הצפייה ניתן יהיה להבין אותם, בסופו של דבר מדובר בפנטזיה פרועה, מצחיקה בטירוף לפרקים ומענגת בשאר, ובניגוד ל"מתים", אין פה תלישות מהמציאות ברמה המאלצת המצאת יקום חלופי, ועל כן גם אין אקספוזיציה של כמעט עונה שלמה. הפיילוט מבסס את כל מה שצריך לבסס, ועקרונית אפשר להתחיל בהרפתקאות, מה שאכן קורה.
"הביקורות היו באמת מדהימות, וזה בכנות לא משהו שראיתי לפני כן, אבל הבנתי שהרייטינג לא כזה נפלא".
מטבע הדברים, יש כמה נושאים שקוצר היריעה הכפוי של "וונדרפולז" השאיר אותם בלתי גמורים, כמו למשל ניסיונות ההסתרה של ג'יי את דבר התחרפנותה מסובביה, שלא בהכרח עולים יפה, וכן התהייה של מיהו זה ששולח לה את מסריו באמצעות החיות הללו. מה שכן מטופל ומתקדם נאה הוא יחסיה של ג'יי עם משפחתה המצליחנית. השמות של אביה, אמה, אחיה ואחותה, בהתאמה, הם דרין, קארן, אהרון ושרון, מה שנשמע הרבה הרבה יותר טוב במבטא אמריקני, ובת הזקונים היא ג'יי. סמל? יש מצב. כמו כן יש את אריק הברמן, שבעיות אישיות הביאו אותו לקבוע את מושבו במקום. היחסים ההססניים בינו לבין ג'יי הם הדבר היחיד עליו אפשר לומר שסיפורו נפרש בהצלחה בתוך 13 הפרקים, וגם זה, אני מנחש, כדי לאפשר לרוכשי הדיוידי נחמה פורתא.
ומה קורה בסוף? בסוף, אחרי שלושה פרקים בערבי שישי שהביאו רייטינג עצוב, החליטה FOX לשנות משבצת ליום חמישי בשעה 21:00, בערך הסלוט הכי קשה בטלוויזיה, מול ההצלחות "זירת הפשע" של CBS ו"המתמחה" של NBC, ועוד אחרי "מירוץ לאתמול", שבעצמה לא גרפה מספרים מרשימים. הא לכם הדרך הבטוחה והמהירה להיכנס לסטטיסטיקת קורבנות הרשתות ע"ש אנג'לה צ'ייס. פרק אחד ביום חמישי הספיק לפוקס, ובתחילת אפריל 2004 "וונדרפולז" בוטלה. החישוב שלכם נכון, ארבעה פרקים בלבד שודרו.
ת.נ.צ.ב.ה.
"ובכן, הללויה! מה אתם יודעים, אני מניחה שהתפילות שלנו נענו! ערבי חמישי! עכשיו, אני יודעת שזה ערב בנות בהרבה ברים, לפחות במונטריאול, עיר מולדתי, אבל בנות! אחרו באופנתיות!!! ואל תהססו להשתמש בשורת הפתיחה המפורסמת מהפיילוט: 'התחת שלך מצלצל'.
"כל אהבתי,
קרוליין דאברנה XXX"
(מתוך מכתב של דאברנה למעריצים, 30 במרץ 2004, רגע לפני הביטול).
העובדה ש"וונדרפולז" הפכה בסופו של דבר למעין מיני-סדרה, הכניסה לתוכה אלמנטים שללא ספק היו נדחים לעונות מאוחרות יותר לו הייתה מצליחה ומאריכה ימים. הרומן בין ג'יי לאריק [1] היה ודאי נבנה במתכונת הוויל-ד'יי-וונט-ד'יי המוכרת, וסביר להניח שאחיה של ג'יי (לי פייס החמוד, שלימים כיכב ב"פושינג דייזיס" של אותו בראיין פולר) היה מגלה את מה שעובר עליה בשלב הרבה יותר מאוחר. חשבתי על זה במהלך הצפייה, כיצד הדחיסה הזו של סדרה שלמה, או חלק ניכר ממנה, אל תוך 13 פרקים הצליח ליצור משהו שוודאי היה הדוק ומושלם יותר מכפי שעשוי היה להיות, אבל מנגד גם כירסם בכוחה. היא הייתה כל כך מקורית עד שרציתי לראות אילו עוד רעיונות יגיעו בהמשך, רציתי שיהיה לה את הנפח והמשקל של סדרה שמאריכה ימים, שמדי פעם אפשר להעלות אותה על הדעת ולהגיד, "היי זוכרים את הפרק ההוא מהעונה השלישית?". קצת מוזר, נכון, אבל זה מה שהצפייה החדשה בה עוררה בי. לבסוף צפיתי רק ב-12 פרקים בסבב הזה. את הפרק האחרון השארתי לי לשלב מאוחר יותר כדי שלא תיגמר לי שוב, והשלב המאוחר הזה טרם הגיע למרות שעברה כבר חצי שנה. זה עוד יקרה.
[1] תהיתי לאן נעלם טיירון לייטסו מאז "וונדרפולז", ובדיקה בימד"ב מגלה שהוא עבד בהפקות במכורתו קנדה, אבל לא יותר מדי. צופי "להיות אריקה", שאני לא נמנה ביניהם, אולי יכירו אותו כאית'ן ווייקפילד.