לא יודע אם יצא לכם לשים לב, אבל ביום ראשון בלילה מגיעה העונה החדשה והאחרונה של "שובר שורות". כדי לרענן את זכרוני התחלתי לצפות שוב בעונה החמישית, ובשבוע האחרון גם צפיתי כמובן בהמוני הפארודיות והתקצירים שרווחו ברשת, וקלטתי פתאום שעיקר כוחה של הסדרה – שלא לומר כוחה היחיד – הוא ברגעים המדהימים שלה. כלומר, אני לא חושב שיש עוד אחת כזו שייצרה כל כך הרבה סצינות שגורמות לצופיה לזעוק כלפי המסך "וואט דה פאקקקקק?!?!?!?!", והרושם העז של רגעים כאלה מצליח לעמעם לא רק את המופרכות המובנית שלהם עצמם, אלא את הרגעים האיומים של הסדרה כולה, במיוחד ככל שעובר הזמן. סצינות ארכניות של נוף מדברי או נדנודים מעין אלה, סצינות מביכות של "התפתחות דמויות", כל מה שקשור לסקיילר ובעיקר למארי וכו' וכו' וכו' (וכו' וכו').

מכאן והלאה ספוילרים לכל מה ששודר

לא מדובר רק בראש הכרות על הצב או מישהו שאיבד חצי מפרצופו או הרצח המתוזמן של המוני אסירים, אלא בהברקות לכאורה מינוריות יותר. רגעים כמו המגנט שמשמיד ראיות או ההתאבדות המעולה של הבכיר במדריגל או האנק שמנסה לפרוץ לטריילר, כמו גם משפטי מחץ כמו "מישהו צריך להגן על המשפחה הזו מפני האיש שמגן על המשפחה הזו" או "אני הוא זה שנוקש בדלת". אמנם גם בקרב הקטעים ה-bad-assיים ישנם רעיונות שנופלים חלל ומעוררים גיחוך, כמו ההתנהלות מגלגלת העיניים של צמד האחים המרצחים או ה-"say my name" המביך. אבל הרגעים הגדולים מנפים את כל זה בסופו של דבר, לפחות אצלי.

למרות שלעולם לא אעביר את עצמי את הסבל הזה שוב ואצפה בה פעם נוספת מההתחלה, ממש הייתי רוצה שמישהו יערוך אותה מחדש, כשם שגולשים ברדיט הפכו את העונה הרביעית של "ארסטד דיבלופמנט" ללינארית. מישהו שיבוא עם המספריים ווישאיר רק את הרגעים המשמעותיים לעלילה (תוך קיצור ניכר של רבים מהם, כי גם לכאלה יש נטייה להימרח). מתוך חומר הגלם הזה שנקרא "שובר שורות", הייתה יכולה לנבוט מיני סדרה מסעירה ומבריקה שהייתי חוזר אליה שוב ושוב.

כהומאז' לנקודת החוזק הזו, שליתי כמה מהרגעים הכי שומטי לסת בסדרה לעונותיה. חסרים כאלה שלא הצלחתי למצוא להם וידאו, בעיקר 1) האנק מתמודד עם האחים, 2) הניסיון שלו לפרוץ ל-RV של ג'סי והאופן שבו וולט נפטר ממנו, ו-3) רצח האסירים בשתי דקות. גם בלעדיהם, האסופה להלן מכובדת ומייצגת.

סופו של גאס.

ג'סי רוצח את ג'ייל.

ראש כרות על צב.

גאס מרעיל את הקרטל.

וולט מציל את ג'סי – אחת הסצינות האהובות עלי בסדרה.

האנק סוף סוף קולט.

ולהבדיל, ג'סי מדבר בקבוצת התמיכה – בלי תחרות הסצינה הרגשית הטובה ביותר בסדרה.