ספוילר "ארסטד דיבלופמנט" עונה 4 פרק 6

כך זה צריך להיות. פתאום, באמצע מעללי ג'ורג', חתכנו לסיפור אחר כליל: איחודם של מייקל וג'וב. זה היה מצוין ושידרג את הפרק, שגם ככה היה מוצלח למדי, רק מעצם אספקת הנתח הנוסף. אם הקפדתי להתלונן על הקצב ועל המריחה בפרקים קודמים, הרי שהמעבר הזה מסיפור לסיפור הצליח לטשטש את העובדה שהפרק ארך 31 דקות. הדינמיקה סיפקה דינמיות, מי פילל, ומעבר לכיף שבעצם המפגש בין מייקל לג'וב, השיחה ביניהם הייתה חברית ונחמדת. אם בתחילת הפרק התבאסתי על כך שהוא שוב לא עוסק בג'וב, לפחות יכולתי להתנחם ברגעים האלה (אף כי מייקל היה בדרג השני של הפרק, ולא ג'וב).

החלק הזה רק שיפר פרק שבפני עצמו היווה מעין תיקון לפרק השני של העונה, שעסק אף הוא בג'ורג'. שוב ג'פרי טמבור היה נפלא בשני תפקידיו, ובמשחקו המלבב אף הצליח לעמעם מעט את השוביניסטיות הגלומה בנקודת המוצא – החזק הופך לחלש, משמע לאישה. וכן, זה בכל זאת היה מגניב ומצחיק, מה שגם עזר. בכל זאת, יהיה טוב יותר לו תסופק בהמשך סיבה ממשית לעליית האסטרוגן וצניחת הטסטוסטרון בגופו של ג'ורג', אם כי כלמוד "חשיפה לצפון" אני באופן כללי בעד קללות אינדיאניות (מצד שני, השמש שהצלילה את פני האינדיאני מרמזת על כך שמדובר בדמות מוכרת).

היו המון הברקות קטנות שהצליחו ליצור שלם גדול מכל הסיפור – בראשן לדעתי ההסתמכות על המפה שבדיעבד מתברר כי באסטר הוא זה ששרטט אותה במסגרת לימודיו, איזה חמוד; וגם העקיצה הנוספת, הפעם מרושעת ומשעשעת במיוחד, על חשבונו של רון האוורד עם הידיעה שרבל אלי נהרתה בסמטה. והנה, התהייה שלי מהפרק הראשון אם היה זה ג'ורג' שנכנס לחנות בדיוק כשג'וב יצא ממנה, זכתה לתשובה חיובית. הכובע והחולצה הנשית לא הצליחו לטשטש את דמותו.