Slap bet הוא כנראה הפרק הכי טוב בהיסטוריה של "איך פגשתי את אמא". הוא פרק מאוד מצחיק, שהוליד שתי עלילות מתמשכות היסטריות – שרשרת הסטירות של מרשל לברני, ועברה הפופי של רובין הקורקטית.

עלילת רובין ספרקלס, שבעונות השניה והשלישית של הסדרה היתה דמות ועלילה מצויינת, עם Let's go to the mall ההילארי, הפכה ברבות השנים לדמות צפויה, התדרדרות שהתחילה עם חברתה בגילום ניקול שרזינגר, והגיע לשיא בפרק הנוכחי. יכול להיות שהגילוי של הצד הגראנג'י של רובין היה יכול להיות מצחיק (אם כי הוא קצת מוציא את העוקץ מהבדיחה המקורית, כשהוא מקרב את דמותה המפורסמת של רובין לדמותה האמיתית שאנחנו מכירים), אבל בפרק הזה, על רקע השגעון הנשי, זה בעיקר היה עלבון לאינטליגציה. נדמה שחשבו שהופעת אורח נוספת של ספרקלס תמריץ מעט את הסדרה, אבל היא הוכיחה שלא מספיק למחזר רעיונות ישנים, צריך גם להיות מקוריים (ולא, שחזור של "מאחורי המוסיקה" או הבאה של כוכבי עבר קנדיים אינם מקוריים).

העלילה הזו כמובן שיקפה את עלילתו של טד, עם הופעת אורח מעצבנת להפליא של אבי אליוט, בתו של כריס אליוט (שמשחק את אביה של לילי, מה שהופך אותה לאחותה של לילי), וחברת קאסט לשעבר בסנ"ל. דמותה באיך פגשתי היא שחזור אפוי למחצה של החיקוי של אליוט לקלואי קרדשיאן (ואולי עוד כמה דמויות שעשתה אז), והיא באופן עקרוני דמות שאין לה זכות קיום בסדרה כמו איך פגשתי. הייתי יכולה לראות דמות כזו ב"סופים שמחים" או ב"רוק 30", אבל באיך פגשתי, שבשיאה שמרה על גרעין של ריאליזם וכבוד לדמויות שלה, אין מקום לבחורה שהשגעון שלה נלקח כל כך ברצינות (אם כי בעבר כבר התקרבו לגבול, עם the crazy sexy line).

ולבסוף, הרגו לנו עלילת עבר מוכרת, על איך שלילי נמשכה לחדרו של מרשל בלילה הראשון שלהם בקולג', מה שהוביל למערכת היחסים שלהם, היא נקודת המוצא לסדרה כולה. בעבר כבר ראינו את הרגע הזה, כשלילי אמרה שלא ידעה איך נמשכה דווקא לחדר הזה, וטד העלה את הסברה (השגויה, כפי שהתברר), שזה בגלל שהם נפגשו מוקדם יותר באותו ערב. כלומר, כבר חווינו משבר באופן שבו הדמויות תופסות את סיפור המפגש הזה, והעלילה החדשה לא באמת יצקה תוכן חדש לעלילה הזו.

הרעיון שאומר שמעשה יחיד יכול להתפרש כסטוקינג אם נעשה על ידי אדם אחד, אבל כחיזור רומנטי אם יעשה על ידי אחר, הוא רעיון מצויין, ובימיה היפים של "איך פגשתי", הוא היה מטופל בחן ובחכמה. במה שנשאר מאיך פגשתי, הטיפול הוא רשלני, הרמה להנחתה ותו לא, כפי שראינו בפרקים האחרונים. חבל מאוד.