אחרי שישה פרקים של "פרויקט מינדי", אפשר לומר בוודאות שמדובר בפספוס. אף דמות אינה אמינה, הכל שם קלישאה על קלישאה, ומילא אם היה מצחיק, אבל גם זה לא.

אז למה אני ממשיכה לצפות? כי אני אוהבת כה את כריס מסינה, שהוא קרן האור היחידה בסדרה (אבל קרן אור בהירה במיוחד). אפילו שהכתיבה של הדמות שלו קלישאתית גם כן (יא אללה, הוא מרוחק כי הוא פגוע והוא זועם כי הוא עצוב – מדהים), המשחק הנהדר שלו הופך הכל לאמין מאוד. מה שמראה, שוב, שהכתיבה יכולה להיות מפגרת (כמו ב"רוק 30" או "סופים שמחים"), אבל בלי משחק טוב שיתמוך בכך (או לפחות קצת לב), זה לא יחזיק מעמד.

אני אף פעם לא מבינה בפוליטיקה של הישרדות סדרות, אז אין לי מושג מה יקרה איתה, אבל אני מקווה לראות את מסינה בתפקיד טוב אחר.