עונה חדשה של "אקס פקטור"! אחרי העונה הקודמת לא התכוונתי לחזור, אבל גם סיימון הבין את הכישלון, והחליף את כולם מלבד ל"א ריד (שלא אכפת לי שהיו מחליפים גם אותו, אבל שיהיה). כששמעתי שבריטני ספירס תגיע לשפוט (בעקבות קינאה ביריבתה הוותיקה כריסטינה אגילרה ששופטת ב-The Voice המתחרה?) ידעתי שאני חייבת לחזור, כי אני מתה על בריטני, ביץ' (ומי שלא פשוט לא מבין! תעזבו את בריטני במנוחה!).

בכל מקרה, חמש דקות אל תוך הפרק הראשון אני כבר שמחה שחזרתי, כי בריטני נהדרת, דמי (שאין לי מושג מי היא, אבל כך היה גם עם טוליסה בגרסה הבריטית וזה לא הפריע לי בכלל) חביבה (אהבתי שהיא היתה לחוצה. בכל מקרה מעולם לא ראיתי שופטת כמוה – שמצחקקת ומודה שהיא אולי לא יודעת הכל, ויש לה גבות מטריפות), סיימון הוא סיימון, וזהו.

"אקס פקטור" האמריקאית מצטרפת לשתי עונות רצות של אחיותיה הבריטית והאוסטרלית. קצת כיף מסביב לעולם:

(אוסטרליה) אחד האודישנים הראשונים הכי טובים aראיתי (מאז הראל סקעת), שמאז רק מתעקשת לאכזב. כנראה שיר יפה יותר מהכל, אבל מעולה.

(בריטניה) אסף כבר הראה לכם את אלה הנדרסון המקסימה, אז אני אכיר לכם את לוסי, שהיא משהו לגמרי אחר.

בחזרה לארצות הברית. יש לי שתי בעיות עיקריות עם שלב האודישנים: הראשון הוא שמשקיעים המון זמן באודישנים גרועים ממש, שזה משהו שאין לו כל כך פוקוס בגרסאות האחרות. כנראה שזה נובע מאהבתם של האמריקאים לפדיחות, שזה כמובן בסדר (ובריטני ספירס אומרת "לא" בצורה הכי מוזרה שיש, לא? היא גם מוחאת כפיים מוזר, כשחושבים על זה, גם אם זו לא הנקודה). השני הוא שאין מנחה. היעדרו לא בולט אחרי הרובוט של העונה שעברה, אבל דרמוט, המנחה המהמם של הגרסה הבריטית גרם לי להתרגל לטוב ביותר, וחסר לי מנחה שיהיה נחמד למתמודדים.

אלו האודישנים שעשו לי את הסופ"ש משני פרקי הפתיחה:

פייג' המהממת, שגם נראית כמו בחורה מאוד נחמדה. אהבתי את היריבות המזויפת שעשו בחדר ההמתנה, אבל קצת הגזימו עם זה (ומאוחר יותר, כשזה חזר עם עוד שתי נשים). בכל מקרה, שימו לב שפייג' מזייפת מעט לאורך האודישן, אבל לא אמרו לה כלום, משום שהיא, כאמור, מהממת. הרבה מתמודדות אחרות לא זכו לחסד הזה.

ג'ייסון ברוק, שהוא מהבחורים שכשרואים את הראיונות איתו יודעים שהוא יכול להיות מדהים, או שהוא יכול להיות נפילה לא נורמלית. אני אוהבת אנשים שמגיעים עם עודף בטחון עצמי שנראה כמו הזיה מטורפת, בין אם הם מאכזבים, ובין אם הם אדירים.

קרלי רוז– בת ה-13, שמן הסתם עשתה לי מיד פלאשבקים מזוויעים לרייצ'ל קרואו, אבל היא מצד אחד נראית בגילה, ומצד שני היא זמרת פנטסטית. אולי זה כי אני מתחברת לסגנון שלה ולא לזה של רייצ'ל, אבל אני חושבת שהיא מוכשרת בהרבה. במקרה שלה, אני באמת לא רואה סיבה לתת לה להתבגר בבית (מלבד בריאותה הנפשית, כמובן, כפי שמקרה בריטני ספירס יכול ללמד).

חייבים להיות גם כשלונות, אז זה האודישן הכושל הכי כושל שראיתי, החל מהדרמטיות המוגזמת בהתחלה, דרך האודישן הבינוני, וכלה בתגובה ההיסטרית ("הו לא! אכזבתי את גברת ספירס!").

אחד הדברים המאכזבים ביותר בעונה שעברה, היתה בחירת ההרכבים המזעזעת, שגרמה לאובדן של חלק ממה שמייחד את האקס פקטור ביחס לכל השאר. עד כה לא ראינו הרבה להקות, וההצלחה ההיסטרית של one direction, שהורכבו בעונה השביעית של האקס פקטור הבריטית (ומונטרו ע"י סיימון קאוול) והפכו ללהקה המצליחה ביותר בעולם (ככה מספרים באקס פקטור), ואף הופיעו בטקס נעילת האולימפיאדה (לקול דממה רמה), כנראה יגרמו לכך שגם העונה רוב הלהקות יהיו מהונדסות ולא מקוריות. בכל זאת, השלישיה המגניבה הזו מקליפורניה גורמת לי לקוות שיתנו צ'אנס לכאלו שכבר עובדים יחד זמן מה. אלו הם Emblem (שמזכירים לי שרת ביואינפורמטיקה).

זה אודישן של שניים באחד (קטע פופולרי העונה) – פוגשים שם גם את הגרסה המעפנה לזק אפרון (המושלם!!1).

ג'נל גארסיה, פופ-רוק מחוספס לכאורה (שזה מתאים בדיוק לאקס פקטור).

ג'יליאן, שסבלה מבריונות בבית הספר, ובעוד שגם אני זיהיתי שהופעתה היתה מלאת רגש, אני פחות מתחברת לזה, ומעדיפה זמרים שעוברים בגלל כשרון ולא בגלל סיפור קורע לב. ההופעה שלה לא היתה טובה מספיק, והיא היתה אובר-דרמטית באופן כללי בכל הנוכחות שלה. זה מעניין, כי באופן כללי אני מאוד אוהבת את סגנון השירה הלא מושלם הזה באופן טבעי (כלומר, הקול שלה באמת צרוד ונשבר, זו לא הצגה), אבל אצלה יחד עם כל ההופעה זה התפספס. זה מה שקרה עם מלאני בעונה שעברה, כשהיא התחילה עם הנאומים שלה התחיל להימאס לי ממנה. If you want to sing, sing, don't cry.

קוואנטרל! לא הבנתי אם הוא קרוס דרסר או שהיא טרנסג'נדר (אני חושבת cross dresser, אבל לא בטוחה). בכל מקרה, ממש אהבתי אותו. הוא לא יתקדם אם לא ישתפר מבחינת השירה, אבל אני אוהבת את הפן הזה של אקס פקטור.

יש לי הרגשה שתהיה עונה כיפית…