ספוילר "איך פגשתי את אמא" 8.01

הדבר הזה שהוא כמעט הדבר הנכון, אבל רק כמעט. איך פגשתי מתעסקת בזה מאז תחילתה. בחלומות הקטנים שאנשים מבוגרים לא אמורים לתחזק, כמו הציורים של לילי, חלומות האהבה של טד, הצדק הסביבתי של מרשל, והעיתונאית הרצינית שרובין רוצה להיות. כולם עשו דברים קרובים, שעשו להם טוב: רובין היתה קרובה, טד יצא עם נשים והתאהב על ימין ועל שמאל, לילי עבדה בעבודה שאהבה, ומרשל היה עורך דין, שזה חצי מהחלום שלו. אבל זה אף פעם לא היה זה. וכולם ידעו את זה. הם תמיד חשדו (ואני חושבת שזה משהו שמשותף לדור שלנו), שיש משהו טיפה יותר טוב, מעבר לפינה. אז למה להתפשר על הדבר הזה שהוא כמעט מושלם, אבל רק כמעט.

אני מעולם לא התבאסתי מ"איך פגשתי". היו כמה פרקים שאהבתי פחות, אבל במכלול הדברים, היא תמיד סיפקה את מה שהיא הבטיחה. התרפקות על ההווה כאילו היה העבר, סיפור אפי מסועף, לעתים שלא לצורך, ואמונה שלמה באידיאלים. בהרגשה הזו בבטן, כשהדבר הנכון קורה ולא צריך לחשוב על כך פעמיים, כי זה פשוט נכון. התזמון, הפרפרים.

יש משהו מאוד מסוכן בגישה הזו, כי מי יודע אם הדבר האמיתי יגיע. בשביל מרשל ולילי הוא כבר הגיע. הם קיבלו את הסוף הטוב שלהם, וגם אם הסדרה תימשך בלעדיהם (כי אם ג'ייסון סיגל יעזוב, מרשל ולילי יאלצו לעזוב איתו), היא תוכל להתקיים עצמאית. ברני, רובין וטד עדיין מחפשים. למעשה, ברני ורובין כבר מצאו, אבל לפעמים הדרך ארוכה. אני חושבת שגם אצלם יש את המחשבה שאולי זה לא הכי טוב שיכול להיות, כי בסופו של דבר זה היה די רע, אבל הם חוזרים זה לזרועותיה של זו. ולמרות התמונה הקודרת מעט שהוצגה בפרק, ברור לי שהם כן יתחתנו, כפי שהיה ברור לי מאז שרובין וברני נפגשו לראשונה (אני חושבת שזה היה בפרק השני). הם נועדו זה לזו, הם פשוט לא חשבו שמשהו כזה יגיע להם, ולכן זה לקח כל כך הרבה זמן. דווקא לסיפור של ברני ורובין, ולא לזה של טד והאמא, היינו צריכים את כל האקספוזיציה הזו, את כל הסיפור הפתלתל. ומכיוון שהם סיפור אהבה שובה בהרבה (כי אנחנו מכירים אותם, על האכזבות והשמחות, כבר שבע שנים), אין לי בעיה שהסדרה כולה בעצם מסתירה את סיפור היכרותם.

בנוגע לטד, מאז הפרק הראשון הוא מחפש את ההרגשה הנכונה הזו מהרגע הראשון. אבל הוא הרגיש את זה עם רובין, ואז עם ויקטוריה, ואז עם סטלה, ועדיין לא בטוח שהרגיש את זה בכלל. אני מקווה שיראו לנו איכשהו דרך שבה זה שונה עם האמא.

אהבתי את סיום הפרק. לא מרגישה שמושכים אותי, לא חשבתי שיראו לי אותה, ולא יודעת בכלל אם היא מלוהקת כבר, או שזו סתם שחקנית שלקחו בשביל הגוף. המטריה הצהובה היתה מתאימה פה, גם אם הייתי רוצה שהסיפור יסתיים. הרי אנחנו כבר יודעים מי האמא, אנחנו פשוט לא יודעים מי היא באמת, ואני מבינה את המתוסכלים (אבל באותו זמן לא מבינה אותם בכלל). בכל אופן, מבחינת הסדרה, כאמור, היא תמיד היתה אותו הדבר, ורק הדמויות השתנו, כדרכם של אנשים. לדוגמא העלילה שבה לילי ומרשל לא ישנים, ואנחנו מפספסים שיחות בפרק שאנחנו חוזרים להבין מאוחר יותר, משתמשת בכלי ש"איך פגשתי" אוהבת מאוד להשתמש בו, ואני אוהבת מאוד כשהיא עושה את זה (גם אם השימוש הפעם היה מעט מפוספס). אם למישהו נמאס מזה, הוא יכול להאשים רק את עצמו 🙂 .

יש לי הימור בנוגע להמשך העונה ואיך הגיעו לרגע הגשום הזה, אבל זה לא משנה. פה באמת שהדרך היא הכל, והרמזים הם רק בונוס.