ספוילר "שובר שורות" 5.06
"קודם כל, 'מיראקל וויפ' זה לא מיונז, אוקיי? 'נראה זהה' לא שווה ל'בטעם זהה'".
(האנק נשמע בציתות של מייק)
"לאלה שאוהבים את הטעם אבל לא את המחיר, יש קוויאר מעושה העשוי מאצה, סוג של עשב ים. חלקיק מהמחיר, זה נראה מריח ובטעם דומה לדבר האמיתי".
(פרסומת בטלוויזיה שוולט וג'סי צופים בה)
"זה כאילו, יו, מה קרה לאמת בפרסום?"
(ג'סי לסקיילר)
"כולם מנצחים"
(וולטר למייק וג'סי)
שני פרקים לפני סוף הנתח הראשון של העונה, וכבר ניתן לקבוע בפה מלא שביחס למקביליו בעונות הקודמות, יש לנו מנצח ברור. הפורמט הזה של חלוקת העונה לשתיים פשוט מפיח חיים וקצב בחלק שבאופן מסורתי היה המחרפן והמלאה ביותר בכל אחת מעונות הסדרה, ואם זוהי אינדיקציה לחלק השני של העונה, שיגיע רק בקיץ 2013, הסוף יהיה אדיר. אבל אולי זה בכלל לא קשור לחלוקה. סביר יותר שהמהודקות הזו נובעת ישירות מהעובדה שזוהי העונה האחרונה, ושכל הדברים הולכים לכיוון מסוים שסומן מראש, בניגוד לכפי שהיה בעבר. הטיזר בתחילת העונה נראה כעדות מובהקת לכך.
אפרופו טיזרים, הסצינה הפותחת של הפרק הייתה מבריקה ממש. הפעם לפירוט הרב ולאריכות היה טעם, שלב אחר שלב מפרקים את האופניים, חותכים, מנסרים, משסעים ומכניסים למיכל החומצה. את מה שעשו לילד לא ראינו, אבל אנחנו יודעים שהוכן מיכל שני. הרצח והעיסוק בילד קורעים את ג'סי, שמפגין שוב את נשממיותו הגדולה ומזכיר את ההתבוססות שלו במצפונו אחרי שרצח את גייל. בזמן שהוא נשבר ומתכונן ללכת הביתה, וולט שורק לעצמו נעימה עליזה מעבר לניילון. האיש איבד קשר למציאות, לאנושיות, למה שלא יהיה. אם מותו של ילד קטן לא מצליח לזעזע את עולמו, נקודת האל-חזור כבר מאחוריו.
נראה שהסוציופתיות שלו מחדדת את חושיו. כבר דיברנו על כך שוולט מצליח לתמרן את ג'סי כבובה על חוט (בינתיים), ואחרי ארוחת הערב המביכה בבית ווייט עם וולט וסקיילר (אני שונא סצינות כאלה), כאשר הטיח בג'סי את נישואיו המתפוררים וילדיו המרוחקים, הבנתי שבהברקה של רגע תכנן את כל ההצגה הזו, להשאיר את ג'סי לארוחת ערב כדי להשפיע על דעתו. להראות לו ללא כחל ושרק את חייו הרעועים כדי לשחק על מצפונו.
מאוחר יותר וולט הפגין הברקה גדולה נוספת, כמו גם כוח סבל, כאשר השתחרר מאזיקו. ובכל זאת, הסדרה – ובפרק הזה בפרט – יוצאת מגדרה כדי להמחיש לנו שוולט אינו הדבר האמיתי. הוא המיראקל וויפ, הוא קוויאר העשוי מאצות, הוא זה שאין לסמוך עליו כשהוא מבטיח שכולם ינצחו. אהבתי את האזכור ל"גריי מאטר", החברה שלו משכבר, זה היה רענון חיוני לדמותו ולמהות האש המזינה את מבעריו. אבל כמו הבעירה שבאמצעותה ניתק את האזיק, האש משחררת אותו בזמן שהיא מאכלת את בשרו, ו/או נשמתו.