עבר הרבה-הרבה זמן מאז שביליתי הרבה זמן בבהייה בטלוויזיה וזפזופ משועמם בין הערוצים. וואו, יש הרבה תוכניות בטלוויזיה.
בואו לאכול איתי – אני מכירה את הגרסה הבריטית, אבל זה היתה ישראלית ביותר, בה חמישה בשלנים חובבים מזמינים כל אחד בתורו לארוחה שהכינו בביתם, ויש ניקוד ומנצחים וביקורות הזויות ("ציפיתי לקוסקוס. מרוקאי צריך להכין אוכל מרוקאי") ושאר פנינות חוכמה והפגנת ידע קולינרי מרשים ("סומק? מה כמו ששמים על הלחיים?"). לבי לבי היה על המארח האחרון, שהשקיע במנות ברמה של מסעדת גורמה, ונתקל באנשים שבחיים לא יגעו בבצל חי, או שום, או דג כבוש ויתלוננו על קינוח שלא הוגש בכלי מתאים. נכון שקשה להוציא ביקורת טובה מאנשים שלא רגילים לעשות את זה, אבל כאן התגובות נעו בין ביקורת קוטלת לבין "שיואו, הכל היה מ-ד-ה-י-ם", בלי יותר מדי דיבורים לעניין. חבל.
סטופ כדור הארץ – מישהו רואה את זה? מישהו רואה את זה ומוכן להגיד לי מה לעזאזל….? זה שהסדרה מוגדרת כדוקו-קומדיה זה כי אנחנו אמורים לצחוק מהתוכנית? כי אני בעיקר בוכה. שם הרבה יותר מתאים לתוכנית היה צריך להיות "הישראלי המכוער בחו"ל (ולמה יש מלונות שמסרבים לקבל ישראלים)". מרתק ומזעזע בו זמנית, הרבה יותר מכל תאונת רכבות בכל מטאפורה שבאה להמחיש משהו מזעזע ומרתק בו זמנית. בינתיים יצא לי לתפוש חבורת גברים שבאו לברלין כדי לחגוג לאחד מהם מסיבת רווקים, וזאת ע"י התרוצצות ברחובות ברלין אחרי כוסיות בצעקות "טוסיק! טוסיק!" וחלוקת פלייארים למסיבה לאותן כוסיות. עם טוסיק. בכלל, אין הרבה משפטים שבהם לא מוזכרות המילים תחת או ציצים.
בחלק אחר יש חבורה של שלוש נשים ושני גברים שמגיעים לבייג'ינג לטיול של שופינג בלבד. אין לי מושג מאיפה יש להם כסף לכל הדברים שהם קנו, נראה לי שבשקט (סתם צוחקת, הם לא סותמים את הפה לשניה) כל אחד הוציא שם סכום שהיה מכסה לי שכ"ד לשנה הקרובה, אבל ניחא. התנהגות של "כולכם חייבים לי משהו כי ככה" שמביכה את כל האנשים ברדיוס של קילומטר, חוץ מאת עצמם כמובן. כמה שעות לפני הטיסה שלהם חזרה לישראל הם רבים בקניון על מחיר של בניית ציפורניים שמישהי עשתה שהגיע לאלפיים(?!?!?) שקל, ש"אפילו שרית, שהיא הכי טובה ברמת-גן, לא לוקחת מחירים כאלה". רצים למלון לארוז מזוודות שעתיים לפני טיסה, מתפלאים איך ערימות הבגדים שלהם לא נכנסות, ומתבאסים מזה שהטיסה לא חיכתה להם "זה אל-על, הם רגילים לזה שישראלים מאחרים". אחד הרגעים המצחיקים היה כשאחת הבנות אמרה למתורגמן המקומי שלהם שהיא רוצה לקחת אותו לישראל, והוא בתורו החוויר, מלמל משהו על אירוע דחוף שהוא חייב ללכת אליו וברח בריצה מהמונית שלהם. קצרה היריעה מלספר. מומלץ בחום לראות לפחות פרק אחד, חוויה שלא תישכחו לעולם.
בצד החיובי, ראיתי בפעם הראשונה את אמריקן פריים-טיים, שמתמקדת בכל פרק בדמות קלאסית בסדרות טלווזיה כמו "הגיבור" או "האישה העצמאית", ומראיין כותבים, שחקנים, מפיקים וכו'. זה מצוין. היום היה הפרק האחרון (מתוך ארבעה). אין לי מושג לגבי שידורים חוזרים, אבל בהוט ווד זה מוצע בשני ש"ח לפרק.