ספוילר "פיוצ'רמה" 7.01-02

פרק 1: The Bots and the Bees
זה לא סוד שאני אוהבת על גבול האובססיה את פיוצ'רמה. אני אוהבת ומכירה בעל פה את כל 77 פרקי הסידרה ששודרו לפני כעשור, את הסרטים, וגם את הפרקים החדשים מאז (אם כי פחות טוב). בדרך כלל זה נחמד, כי פיוצ'רמה כתובה ככה שהיא מצחיקה גם בפעם השמינית שרואים את הפרקים. הפעם זה היה פחות נחמד, כי בעיית המשכיות שבטח לא הפריעה לרוב צופי הסדרה, הרסה לי את הפרק.

בפרק בנדר מביא לעולם בן עם מכונת משקאות חסרת אחריות, ולומד לראשונה שרובוטים יכולים להתרבות ברבייה מינית. אלא שלבנדר כבר יש בן, שהקריב בשניה לטובת צבא ארורים ב-The Beast With a Billion Backs (השני מבין ארבעת סרטי פיוצ'רמה). אם רצו לחקור את הקשר של בנדר עם בנו, היו יכולים למקם את הפרק הזה מעט לפני הסרט ההוא, עם איזו קריצה בסוף הפרק שמעידה שמדובר על אותו בן שהוקרב. זה היה משדרג את הפרק ומוכיח שפיוצ'רמה היא אותה סדרה שהיתה בימיה הראשונים (מאז הרבה מהכותבים התחלפו, ולמרות שה-showrunner והשחקנים כולם זהים, מרגישים את ההבדל). בפועל זה היווה אכזבה.

דבר דומה קרה לפני כמה שנים בסימפסונס, כשהציגו גרסה חלופית לסיפור היכרותם של מארג' והומר, שהתרחשה בשנות ה-90 (להזכירכם, הסדרה החלה בשנת 89, כשהם כבר נשואים והורים לשלושה ילדים). המעריצים אז השתוללו, אבל סימפסונס מעולם לא היתה חזקה בהמשכיות, מהסיבה הפשוטה שכבר מעל ל-400 פרקים מתארים את אותה שנה בחייהם (נדמה לי שאפילו היה פרק שבו בארט מסיים את כיתה ד', ושבוע מאוחר יותר המשיך כרגיל). כמו כן, אז היה מדובר בפרק מעולה, ופה מדובר בפרק בינוני. כבר ראינו ב-The Cyber House Rule את בנדר מתרכך בגלל נוכחות של ילדים שהוא שונא בתחילה, אך לומד לאהוב וחייב לתת להם ללכת בסוף, וזה נעשה הרבה יותר טוב מאשר בפרק הנוכחי. גם עלילות שחוקות יכולות להעשות היטב, וזה לא היה המקרה בפרק הזה.

פרק 2: A Farewell to Arms
גם הפרק השני הציג רעיונות שהם לא חדשים לגמרי: הבעיה עם מחוות האהבה הגדולות של פריי כבר הוצגה בעבר (אם כי אז, בגלל שהם לא היו ביחד, לילה היתה פחות עוקצנית כלפיהן). הייתי נותנת דוגמאות, אבל כמעט בכל פרק היתה איזו מחווה של פריי ללילה שהשתבשה איכשהו אבל בסוף היה בסדר.

גם סוף העולם כמעט הגיע לניו ניו יורק כמה פעמים בעבר, למשל כל פעם שלרררר (אומיקרון פרסיאי 8) בא לעיר. אבל דווקא כאן הרעיונות האלו נבחנו מחדש עם חן מסויים, תחת נבואה מאדימית (ושובם של אנשי המאדים החביבים) על חורבן כדור הארץ (שלהם… :)). התמונה האחרונה של הפרק, עם הידיים הנישאות לחלל של פריי ולילה, היתה סיום מאוד יפה, על הנצחיות של האהבה שלהם (רעיון שעלה פעמים רבות בעבר), והזכירה לי את הסוף המקסים של The Devils Hands are Idle Playthings (הפרק האחרון של הסדרה המקורית), שכלל את פריי ולילה צועדים אל עבר השקיעה יחד, בערך.

(האיכות מזעזעת, אבל זה מה יש כשמדובר ב-Fox).

אז למרות שאפשר לומר שפיוצ'רמה לא לגמרי חזרה לעצמה, ושמאז חזרתה היא מנסה יותר מדי להתייחס לעניינים שעל סדר היום ופחות להצחיק בצורה מטופשת, הפרקים האלו דווקא היו צעד בכיוון הנכון. בלי סיפור מסגרת אקטואלי ומופרך, בלי מסר חינוכי, רק סצינות מופרכות (אם כי כשמאדים וכדור הארץ כמעט נגעו, זה הזכיר את זה, שגם נשמע כמו רעיון מטופש למדי), מצחיקות, וטיפה מרגשות.