יופי של פרק ראשון במיני סדרה "הטיטאניק". לא ראיתי את "אחוזת דאונטון" (עדיין) מאת אותו ג'וליאן פלואוז, אבל אהבתי עד מאוד את הסרט "פארק גוספורד" שכתב. כמו שם גם כאן הוא מנצל את ההתרחשויות כדי להיטפל ליחסים הבין מעמדיים, ועושה את זה באופן מענג, שנון ואנושי, כלומר הם נראים כאנשים ולא כסטריאוטיפים. לאור הידיעה על האסון הממשמש, קל כך להצטער כבר מההתחלה על דמויות שיקפדו את חייהן, ומנגד להפטיר "טוב שאתן הולכות למות" על אחרות.
הופתעתי לגלות שכבר בפרק הראשון הספינה מתנגשת בקרחון וההמולה מתחילה, גורם לי לתהות מה צפוי בשלושת הפרקים הבאים. האיפוק שבו תיארה הסדרה את האירוע עומד בניגוד גמור לטיפול בסרטו של ג'יימס קמרון, שזה טוב כי אין לה שום אפשרות להתעלות על האקשן שלו, אבל גם לוקה בחסר כי סערת הרוחות אינה מאוד סוערת יחסית. לאורך כמה דקות תהיתי מה עובר עכשיו על ליאו וקייט, שבוודאי כלואים בשלב הזה במחלקות הנמוכות של הספינה מבלי שמאפשרים להם לצאת. "הטיטאניק" תיארה אף היא סצינה דומה שבמסגרתה המעמדות הנמוכים לא יכלו לצאת, אבל השאירה שם את האנשים בלי לחזור ולראות מה קורה איתם, כאילו מפלה אותם אף היא.
כך או כך מדובר ביופי של הפקה. עם סוף הפרק הראשון הצטערתי שאני לא יכול לצפות ביתר.