ספוילר "מד מן" עונה 5 פרק 4
כיאה לאלגוריה שהייתה נר לרגלי הסדרה כבר מהיום הראשון, בזמן שאמריקה משתנה דון דרייפר משתנה איתה. אם הפרק הקודם שלח כמה תזכורות אל העבר, ובייחוד אל ראשית העשור, הפרק הרביעי בעונה מאפשר לדון להתנצח עם העבר הזה. כשהוא עם חום גבוה ודמיונות שווא אפלוליים, דון מתעמת עם ההיסטוריה שלו כהולל בוגדני. אנדריאה, אחת ממאהבותיו הרבות, נגלית בפניו בחלומו בניסיון פיתוי אחרון. מעולם לא ראינו אותה לפני כן בסדרה, אבל דון מציב אותה בחייו שש שנים לפני כן, כלומר שוב ב-1960, אזור העונה הראשונה. יש משהו מאוד יאה בעובדה שמי שגילמה אותה היא מדשן אמיק, שלי ג'ונסון מ"טווין פיקס", כי הרגעים איתה היו הזויים כמעט כמו הסדרה הקלאסית ההיא של דיוויד לינץ'.
נראה היה שמדובר בחלום כבר מהרגע הראשון. אין לאנדריאה דרך לדעת איפה הוא גר ואין סיבה שתסתכן בהגעה אליו. בפעם הראשונה דון מסלק אותה מיד, דייט המסתורין הבלתי קרוא שמאיים עליו בפתח דלתו. הוא מתרה בה שאשתו צריכה להגיע ושדמה יהיה בראשה, אבל בפעם השנייה הוא כבר נכנע. "זוכר את הלילה בלינקולן סנטר, כשלקחת אותי אל רציף ההעמסה? אשתך חיכתה בפנים". זה המשפט שמצליח לפתות אותו, זכר בגידה ישן. אבל אנדריאה המדומיינת לא מסתפקת בכך, אלא מבטיחה לדון שהוא שוב ושוב יחזור אליה כי הוא אדם חולה. דון לא יכול לשאת את דבריה ומתנפל עליה באלימות לא אופיינית שמזכירה את גיבור הסדרה הקודמת שמתיו וויינר היה חלק ממנה, טוני סופרנו, שעה שהתנפל על גלוריה המאהבת שלו וחנק אותה כי איימה לפרק את משפחתו.
סינדרלה, הקוסם מארץ עוץ וסיפור טובח האחיות האמיתי שליווה את הפרק – כולם שימשו בערבוביה בסצינה הזו. בזמן המאבק אנדריאה נותרה עם נעל אחת, כמו סינדרלה, מה שהפך את דון לפרינס צ'ארמינג מעוות, קצת כמו בהצעה לפרסומת שהציג מייקל גינזברג לאנשי טופז. הנסיך שתמיד הקסים את כל הבנות, גרם להן להשיל עבורו את נעליהן ואת תחתוניהן, אבל לא עוד, לא כך. דון הורג את אנדריאה ועמה את התפישה שהוא משובש, את הרעיון שאינו יכול להתגבר על יצרו. הוא דוחס את גופתה אל מתחת למיטת הכלולות שלו ושל מייגן, כשם שהתחבאה אותה נערה אומללה מפני הרוצח הסדרתי, כשם שבאותו לילה ממש הסתתרה סאלי מתחת לספה מפני אנשים רעים.
דון עלה בחזרה על יצועו והביט לרצפה, שם רגלה של אנדריאה בצבצה מתחת למיטה בנעל אדומה, כמו רגלה של המכשפה הרעה תחת ביתה של דורותי. הבית הוא שהרג את המכשפה, את דון הישן. זה לא קרה לדון עם בטי, אבל כל זמן שזה תלוי בו – זה יקרה עם מייגן. בבוקר היא נכנסת אל החדר והאור בוהק סביבה, כמו מלאך. דון מבטיח לה, "את לא צריכה לדאוג לגבי". עוד ועוד מסתמן שהעונה הרביעית הייתה עונת מפנה בדברי הימים של "מד מן". שהצעת הנישואין של דון למייגן בסוף העונה לא הייתה סתם גחמה אלא תוצר של שינוי אמיתי שעבר.
סינדרלה משתחררת
בעוד דון מנסה לעגן את חיי הנישואין שלו, ג'ואן מפרקת את שלה. ההיסטוריה הלא בריאה שלה ושל גרג עמדה תלויה מעליהם ביתר שאת, כולל רגע קתרטי במיוחד שבו הטיחה בפניו את זכרון האונס. היחסים ביניהם אף פעם לא היו מדודים. עצם הסיבה שאנס אותה הייתה כי היא החזקה ביניהם, ניסיון קמאי דוחה להעמיד אותה במקומה כאישה הכנועה שתעשה מה שאומרים לה. גם כאן מהדהד סיפור הסינדרלה האפל שגלל גינזברג בפני הלקוח, על הרגשות הדיכוטומיים של האישה הנמלטת על נעל אחת, בעלת מום, שרוצה ולא רוצה להיתפס על ידי הגבר שרודף אחריה כדי להגיש לה את הנעל השנייה ולהשלים אותה.
זה אפילו לא משנה איך הוא נראה, גרס גינזברג, אם כי גרג בהחלט יכול לשמש כנסיך מהאגדות בהפקה פרסומית כלשהי. גם יתר חייו המשותפים עם ג'ואן עמדו בצל ניסיונו המתמיד להוכיח את עצמו, לקבע את מעמדו כגבר של הבית, המפרנס, הנחוץ. "הם זקוקים לי", אמר גרג על הצבא במסעדה, בדיוק הדברים שג'ואן אמרה לאמה על 'סטרלינג קופר דרייפר פרייס' בתחילת העונה. ג'ואן לא השיבה את מה שהיה כאילו-הגיוני שתגיד: "אנחנו זקוקים לך". האקורדיון שהגיע באותו רגע הזכיר כיצד גרג אילץ אותה פעם לנגן בפני האורחים, ניסיון נוסף להיות הדומיננטי.
"הם זקוקים לי", אמר לה שוב בבוקר שלמחרת. "זה מסתדר, כי אנחנו לא", ענתה לו ג'ואן. גרג לפת את ידיה בחזקה, ההפך מיום אמש, שבו אחז בידיה בעדינות כאשר בישר לה שהוא חוזר אל וייטנאם לשנה נוספת. "אני שמחה שהצבא גורם לך להרגיש כמו גבר", אמרה לו ג'ואן לבסוף, "כי לי נמאס לנסות לעשות את זה". היא השתחררה מלפיתתו.
תמיד תענוג לראות את ג'ואן כך, שולטת וחזקה, כלומר לא מסורסת. אחרי חודשים רבים שבהם אמה גייל מרחפת באזור כדי לעזור עם הילד, מטיפה לה להישאר בבית, להיות כנועה, להמתין ולספוג, ג'ואן מקבלת ממנה את ההשראה לעשות בדיוק את ההפך, לקום נגד האופן שנהגה גייל עם בעלה. ג'ואן תמיד הייתה מתקדמת מדי עבור העולם מסביבה, תמיד ריסנה את עצמה כדי להתאים ומשכה את עצמה אחורה; אם זה להתמסד ולעזוב את העבודה ואם זה לקבל בשתיקה את איוש התפקיד שמילאה זמנית במחלקת הטלוויזיה עם הארי. עתה, עם המהומות וההפגנות שכל הזמן רוחשות ברקע, המעשים של ג'ואן מלמדים שאולי סוף סוף העולם הדביק אותה, ושהיא חשה את זה.
וחייבים לשאול: עכשיו כשג'ואן וגרג נפרדים ורוג'ר שונא את אשתו – האם סלולה הדרך לאיחודם? בכל זאת, מדובר בתינוק שלו.
חששותיה של פגסוס
בניגוד לג'ואן, פגי תמיד איתגרה את התפישות הגבריות והצליחה לקנות לעצמה שם, עד שכעת, שש שנים אחרי שהתחילה את דרכה כמזכירה, היא כבר חלק מהותי מהסוכנות. זהו כבר הפרק השני ברציפות שיש לה בו שיחה מלבבת עם רוג'ר – בפעם שעברה כאשר הפציר בה לקבל את מייקל גינזברג לעבודה, והפעם כאשר התחנן בפניה שתיצור לו קמפיין למוהוק איירליינס לאורך סוף השבוע. שוב רוג'ר מפזר מכספו האישי כדי להסתדר בעבודה, לפחות למראית עין, כמעט מצדיק את האופן שבו פיט השפיל אותו בפני יתר העובדים כשבישר להם שמוהוק חוזרים. פגי מנצלת בצדק את ההזדמנות כדי להתעמר קצת ברוג'ר, לאלץ אותו "לסנוור אותה" ולבסוף לעשוק אותו מכל הכסף שהוא נושא עליו.
אבל מאוחר יותר באותו ערב, כשהיא שיכורה בעת שהיא מארחת את דון-המזכירה (אולי פשוט נקרא לה "שחר"?), חרצובות לשונה משתחררות וחושפות את הספקות שעדיין מקננים בה. "להיות קופירייטר זה קשה, במיוחד לאישה. את חושבת שאני מתנהגת כמו גבר? אני מנסה אבל אני לא בטוחה שזה קיים בתוכי". דברים שונים בתכלית מכפי שאמרה בנחת לאוליב, המזכירה המבוגרת שלה לפני מספר שנים. "יש לי משרד משלי עם השם שלי על הדלת. יש לי מזכירה, זו את. ואני לא מפחדת מכל מזה".
החיבור הנוכחי בין פגי ושחר היה יפה ונתן דרור לתחושות האאוטסיידרית שפגי עדיין נושאת, וחבל שהוא נגמר באופן כה חסר נעימות. הפתק שהשאירה דון על הארנק אמר הכל. מיקום המדיום הוא המסר. השיחה של פגי עם אוליב ב-1963 התחילה בכך שהמזכירה נזפה בה על כך שהשאירה את הארנק ללא השגחה, והנה פגי עושה זאת שוב.
האם היא טועה ויש לה ממה לפחד? למרבה האירוניה, כרגע הרכש החדש שהביאה אל המשרד תופס לה את הנישה. מייקל גינזברג עבד על קמפיין הגרביונים של טופז הנעליים של באטלר שוז, על פניה מלאכה קלאסית עבור פגי. היא עצמה אחראית על החתמת החברה בסוף העונה הקודמת, כשהסוכנות הייתה במצב רעוע לאחר עזיבתה של לאקי סטרייק. לא סיפרו לנו מדוע דווקא מייקל עובד על קמפיין הגרביונים הנעליים, אבל התוצאה היא הצלחה מסחררת: הלקוח סבור שהוא גאון שיודע את נפש האישה.
סטן הזהיר את פגי מפני גינזברג עוד בשלב תיק העבודות. הוא תהה אם איבדה את יצר התחרותיות שלה עד שהיא מרשה לעצמה להביא מישהו כה מוכשר. "אני מקווה שתחבבי אותו, יום אחד הוא יהיה הבוס שלך", אמר. זמן קצר אחרי שמייקל התקבל לעבודה, מסתמן שאולי באמת יש מקום לחשש עבור פגי. האם דבריו של סטן יתבררו כנבואה, בדומה להבטחה של פיי מילר לדון בתחילת העונה הרביעית, כשאמרה שיהיה נשוי עד סוף השנה?
באותו פרק ישן מהעונה השלישית, פגי נשארה בעבודה בשעת ערב מאוחרת יחד עם פול קינסי. הוא הטיח בה שהוא לא צריך שתוסיף משלה לעבודות שלו, והתעמת עמה לגבי היתרון שבהיותה אישה עבור קמפיינים מסוימים. בסופו של דבר, כידוע, קינסי לא שרד את המעבר לחברה החדשה, פגי כן. אין ספק שנקודת המבט הנשית שלה הועילה והצליחה לקדם אותה, אבל אם גינזברג כישרוני לא פחות ומספק פרספקטיבה דומה, איפה זה משאיר אותה? האם היהודי הוא האישה החדש? לכל סוכנות יש אחד כזה עכשיו.
עוד שתי קטנות
אירועי רוצח האחיות אירעו ביולי 1966, כלומר בסמוך לפרק הקודם שהתרחש אף הוא באותו חודש. אי לכך מוזר מאוד לראות בטי רזה בהרבה. אולי חשבו שלא נשים לב בהיעדר זמן מסך רב וצילומי תקריב, אבל זה היה בולט מדי. אפרופו, כמו בטי גם חמותה בלסה בפרק חטיף טוגנים, מה שאולי מאשש את טענתה של בטי על כך שהנרי לא רואה את השמנתה כי הוא רגיל לכך מאמו.
השיר שחתם את הפרק היה אולי הדבר הכי מטריד בו. כתבו אותו גרי גופין וקרול קינג אחרי ששוחחו עם הזמרת ליטל אווה וגילו שבן זוגה מכה אותה, אבל לדבריה מעשיו נובעים מאהבה כלפיה. האירוניה הגדולה היא שההפקה הדרמטית של השיר, המעקרת ממנו כל אלמנט סאטירי שאולי יש במילים, שייכת לפיל ספקטור, שב-2009 הורשע ברצח השחקנית אחרי שהתביעה הוכיחה שפעמים רבות נהג באלימות כלפי נשים.