במהלך הצפייה בעונה הראשונה של "משחקי הכס" הלנתי חזור והלון על עודף הפרטים, השמות, הדמויות, ההיסטוריה, העורבים והפרחים (חה, עורבא פרח, נשבע שזה יצא במקרה) שהפכו את הצפייה מחוויה כיפית ומעניינת ללימודי היסטוריה מייגעים וניסיונות להבין מי נגד מי ולמה. אין לי בעיה לעקוב אחרי פרטים מרובים ולחבר בין הקצוות, להפך, הלא הסדרה האהובה עלי היא "הסמויה", ואני גם חובב היסטוריה, אבל "משחקי הכס" כשלה נמרצות לטעמי בהתכת המידע והבידור.

לכן ידעתי שלא יהיה מנוס מלקרוא את הספרים או לצפות שוב בעונה הראשונה לפני שתגיע השנייה, וזה בדיוק מה שעשיתי. צפיתי שוב, כלומר. באופן הזה, כאשר אני כבר מורגל יותר בשמות, במקומות ויתר הפרטים המלאים, יכולתי להתרכז יותר בהתרחשויות שלפניי וליהנות יותר מהאפיות המדהימה של "משחקי הכס". הצפייה הזו הייתה הרבה יותר מענגת, מרתקת ומרשימה. החיילים שהוצבו בדמות הפרטים הקטנים שסלדתי מהם, הפכו בצפייה הזו להבטחה מלהיבה למדונים עסיסיים (אני צופה איגוף מפתיע מכיוון שבט גרייג'וי! עוצמתם הנושנה הוזכרה באגביות מחשידה).

יחד עם זאת, גם בצפייה הזו בלטו פגמים קשים, בראשם כל הסיפור הנמרח של טיריון בעמק, שבוי אצל אחותה הפסיכית של קאטלין סטארק. זה היה מלאה ומטופש לא פחות בפעם הנוכחית, ומצער לחשוב שבמובן מסוים השטות הזו הציתה את הבעבוע שהקים את הענק הלאנסיטרי מרבצו. גם כך היו מספיק סיבות למלחמה הזו, לא נדרשנו לנוספת, ועוד כזו חיוורת.

טיריון עצמו היה מעולה גם הפעם, אבל אם בצפייה הראשונה הוא היה העוגן שלי לצד אריה, שתי הדמויות היחידות שבאמת היה איכפת לי מהן, הפעם אריה הותירה אותו הרחק מאחור. הילדה הזו פשוט מהממת, ההכרח התמידי והטבעי שלה למרוד בתפישות לגביה הפכה אותה לדמות הכי כובשת שם, והיעדר החת שלה רק חיזק את הדבקות שלה בדרכה. היא הייתה מקסימה עוד מהשלבים שבהם השליכה אוכל על אחותה במהלך הארוחה לכבוד המלך ועד שנאלצה להידמות לבן כדי לשרוד את הצייד על שמה. כשצחקתי כאשר זעקה "אני בת!" אחרי שמישהו שוב ושוב החמיא לאביה על הילד החמוד, מסתבר שהגורל צחק יחד איתי. ובפעם הזו, כאשר הביטה בעיניים כלות על להק הציפורים בשמיים בלי באמת לראות אותן, אחרי שהחרב הונפה על אביה, זה שבר את לבי הרבה יותר מאשר לפני כן. בגללה.

בעונה השנייה, שמגיעה ממש מחר בלילה אל ארה"ב וביום חמישי הקרוב אל כן, אני כבר מצפה ליהנות מאוד כבר בצפייה הראשונה, כעת כשהפרטים מוסדרים וטריים בראשי. אני ממליץ לכולם כמובן לעשות רענון, אז הנה סיכום לעונה הראשונה עם ראיונות וטיזרים ב-22 דקות. איתו ניתן להיזכר שוב עד כמה מדהימה ביופיה אמיליה קלארק (והנה תמונה מגניבה שנתקלתי בה במקרה), ועד כמה הרבה יותר יפה לה שיער כהה מאשר הצהוב-לבן של דניאריז טארגריאן.