בקצרה: "ספרטקוס" 2.05

או, זה בדיוק סוג הפרקים שאני אוהב ב"ספרטקוס", כאלה שזורעים הרס ומשלהבים אגב כך את המסך, תרתי משמע במקרה של הפרק הנוכחי. עצם התוכנית של להביא את המלחמה אל הזירה, אל גוב האריות, היה מגניב, אבל המימוש היה עונג אחד גדול ומלהיב. הייתה סמליות רבה בשריפת הזירה שבה כל הגלדיאטורים נאלצו להילחם על נפשותיהם. האימה שאחזה בשועי רומא צמאי הדם שבתאיהם הזכירה כמובן את סופו של בית בטיאטוס בסוף העונה הראשונה, כולל הבונוס שבהריגת קוסוטיוס השנוא.

בתוך כך גם קיבלנו שוב את גאניקוס, ששב עם מצפון דואב אחרי כל השנים האלה על הבגידה באונומיאוס – מעט מוזר אם תשאלו אותי, אבל בסדר – ובא להרוג אותו כמעין אקט אחרון ומוזר של חמלה. השילוב שלו בחבורה כעת כשעזר לפנות משם את אונומיאוס ואיבד במהומה את הרודיס היה מתבקש, אני בעד. בקרב האדונים אהבתי את נקמתו של הפריאטור המושפל באשתו איליתיאה. בלתי נסבלת שכמותה. אני משער שהיא תיגאל ממנו רק באמצעות ידיו של ספרטקוס כאשר יהרוג אותו בבוא היום.

ומה עכשיו, תמהני.