ב'אוקיי קומפיוטר' של רדיוהד קול של מחשב/רובוט הצהיר כי השאיפה שלנו להיות מתאימים יותר, שמחים יותר, יצרניים יותר. המיני-סדרה הנהדרת "מראה שחורה", שמגיעה החודש ל-HOT (החל מה-28 במרץ בחינם ב-VOD), נוטלת על עצמה משימה לערוף את ראש האמרה הזו מהמציאות העתידה לחסום את המימד האנושי כליל, ובמסגרתה אנו למעשה חווים סוג של הארה על חיינו. השווי שלהם עלול לגסוס, לפנות מקום למעט מדי סיבות לאינדיבידואל לטפח שביבי תקווה.

הטרילוגיה מציגה לנו תכלית ותמצית חיים חדשה, כאשר כל פרק דן בסוגיות התקשורת והטכנולוגיה שמפרות את הסדר החברתי, מעלות את גובה הטמפרטורה של מוסכמות קיימות עד לפיצוץ הבלתי נמנע שלא מותיר ניצולים. כי כשאתה נתון במלכודות השיעבוד של תאגידים המכתיבים לך את אורח החיים, מבטיחים לך פרסום וכוח רק כי מישהו טורח לעקוב אחרי הטוויטר שלך, או כמות הלייקים שקיבלת נוסקת כמו הזקפה שעלולים לקבל למשמע "התקבלת ל'האח הגדול'" – אז, ורק אז, אתה מתחיל להבין שישיבה על הספה ובהייה נונסטופ באנשים שיושבים על הספה במסך הטלוויזיה שמולך לא תמנע את אי קיומה של משמעות החיים בחייך.

הפרק הראשון מביא סיפור די מדהים, שיכול ועלול להתרחש בימינו אנו. הנסיכה האהובה של ממלכת בריטניה נחטפת וסרטון וידאו מאת החוטף/ים מציגים סדרת דרישות, כאשר הגדולה והחשובה ביניהן היא שידול ראש הממשלה לקיים יחסי מין עם חזיר מול המצלמות, להיות מושפל מול מיליארדי צופים. ולא, הנסיכה לא תזכה לראות את הפרק הבא של "דה ווייס". הקדחת וההייפ סביב השערורייה הצפויה מתפשטת כאש בשדה קוצים בין דעת הקהל, והם אלה שקובעים את גורלה של הנסיכה או את עתידו הפוליטי של ראש הממשלה. הפרק מציב מראה שחורה מולנו וזועק "הנה! מות תמות הפרטיות!" בעוד אנו חוזים איך יצר הסקרנות והמציצנות של האדם המודרני לא חסים על אף אחד.

הפרק השני, אותו הכי אהבתי בין השלושה, מתאר לנו לכאורה כפר גלובלי פסטורלי ומרהיב, בו האנושות הפכה כמעט נעדרת רגשות ורצונות חופשיים. כל מה שאתה זקוק לו כבר מוגז לך בצורת פלטפורמות מלאכותיות של מסכי מגע המציעים לך להרוות את הגירויים הבסיסיים מבלי שתשאל יותר מדי שאלות. מערכת החוקים האורווליאנית קובעת את סדר יומך והכסף הוא לא פונקציה, הרי אתה צובר נקודות. איך? מדוושים. בתחילה נדמה כי זה אידיאלי – שמירת כושר ואיסוף ניקוד אך בהמשך מתברר שאין דבר מלבד זה. וכשיש רגע נתון בו נמצאת הפרצה לשנות דברים, הניצול והאירוניה נזעקים.

הפרק השלישי הוא כמו "שמש נצחית בראש צלול", רק שהפעם הקונספט שונה במהותו – הומצא גרעין שניתן להשתיל מאחורי האוזן והוא מאחסן את כל הזכרונות שלכם. בעזרת שלט קטנטן, אפשר להעביר לרגעים המאושרים בחייכם ולצפות בהם שוב על גבי המסך הקרוב אליכם. לכאורה, רעיון מבריק, בעיקר בזכות סצינת שדה התעופה. כל החיים שלכם נמצאים בתוך מכשיר זעיר. הפרק מתמקד בזוג וכאשר הגבר חושד ומקנא באישתו, העניינים יוצאים משליטה.

הטרילוגיה הזו היא טלוויזיה נוקבת המעמידה למבחן את כל מה שמעצב ומאפיין אותנו כבני אדם, מצביעה על הקשר המטריד בין תקשורת המונים להמונים עצמם. כל מי שחרד לגבי ההשפעות העתידיות של התמורות הטכנולוגיות המהפכניות, עתיד (!) למצוא כאן טונות של חומר למחשבה על ניכור, תאווה, שליטה ועוד.