האסוציאציה הראשונה שעלתה לראשי למראה העכבר במשרדי סטרלינג קופר דרייפר פרייס לפני כמה שבועות, בפרק "המזוודה", הייתה המימרה "העכברים בורחים כשהספינה טובעת". ליתר דיוק, על פי המשפט באנגלית אלה העכברושים שנמלטים. באותה הזדמנות אמרה פגי לדון שהיא חושבת שזה עכברוש, והוא ענה לה שזה עכבר. הוא הרי יודע, הוא גדל בחווה. למרות זאת, אני לא יכול שלא להיזכר בעכבר ההוא לאור ההתרחשויות הנוכחיות, כשנראה שהספינה שוקעת.
אין פרס אם נשארים עליה בזמן הטביעה, כדברי חמיו של פיט, אבל בינתיים כולם שם, נאלצים לבקע יותר חומות מכפי שעשו אי פעם. לשמר את הלקוחות הקיימים, לנסות למצוא לקוחות חדשים. סוף העונה הקודמת טרם את הקלפים ואילץ אותנו להיפרד מכמה דמויות קבועות. את חלקן פגשנו שוב עד כה, את חלקן לא. במהלך הפרק ה-11 לעונה הרביעית של "מד מן", נאלצתי ביני וביני להכיר בצער בעובדה שאף אחד לא הבטיח לנו כי סטרלינג קופר ימשיכו להתקיים במתכונת זו או אחרת. בהחלט יכול להיות שהחברה הזו הולכת למות ושעובדיה יתפזרו לכל עבר. מעניין אותי מה יהיה אז על דמויותיה. אנחנו נעבור קודם כל עם דון, אבל מה יהיה עם פגי, פיט, ג'ואן? רוג'ר?
אני חושש ממש לגורלו של רוג'ר. לראשונה בעונה הרביעית ראינו את ג'יין. רוג'ר חזר אליה הביתה לאה ועייף, דחוי על ידי אהבת חייו האמיתית, מוכה מקצועית כשהעסק שלו מזה שלושים שנה גוסס, חבוט מוראלית – "לי גארנר ג'וניור מעולם לא לקח אותך ברצינות כי אתה לא לקחת את עצמך ברצינות" – נראה שהוא פועל על אוטומט. ג'יין ביקשה שישב לידה והוא עשה זאת, לא באי רצון בולט מצד אחד ולא בנינוחות מצד שני. היא עשתה לו הפתעה בקרטון שליד. הוא קם ומביא אותו במכאניות זהה. הספר שלו, סיכום חייו, המימוש של עבודה לא מעטה. הוא אפילו לא מרמז על חיוך של סיפוק. ג'יין מבקשת שיחתום לה על הספר. הוא עושה זאת שוב כמו רובוט, בלי שום גינונים לכאן או לכאן, וכותב "לאשתי האוהבת". היא אוהבת, אני לא.
הסצינה הזו הייתה בעיניי כל כך רועמת בניתוק המופגן ובאופן שבו המחישה את מצבו של רוג'ר, עד שהיא נראית לי כמו סימן מר לבאות. הספר הוא הסיכום שלו, שירת הברבור. סיפור חייו כבר נכתב, לא נותר עוד לספר אז לא נותר עוד לחיות. הוא אמר לג'ואן, "אז כאשר נשדדנו זו הייתה הפעם האחרונה? הלוואי שידעתי את זה". היה נראה לי מוזר שהוא נתלה רק בסקס, הרי הוא זקוק לה כרגע כי, כדבריו, הוא מרגיש חרא והיא יודעת איך לעודד אותו. הרי היא תמיד אומרת את זה, שהיא לא יכולה לעשות את זה יותר, והוא תמיד מצליח לפרוץ שוב את החומות שלה. אז אולי זו לא באמת הפעם האחרונה שלה, אבל זו כנראה הפעם האחרונה שלו. זה הרושם שקיבלתי. אני מאוד מקווה להתבדות.