ספוילר "שרלוק" 2.01

אני ממש לא אוהב קליף האנגרס לא מותחים, וזה בדיוק מה שסיפקה "שרלוק" בסוף "עונתה" הראשונה, כלומר בפרק השלישי שלה. וואו, איזה מתח, האם שרלוק ו-ווטסון ייחלצו ויזכו לראות עוד יום? דמיינו אותי עם עיניים חצי עצומות כדי לקבל מושג על גישתי האמיתית. לא רק שהם נחלצו, אלא שזה אירע בזכות דאוס אקס מכינה. מכינה סלולרית, אם לדייק.

אז זה היה שטותי בעיניי, ובמובן מסוים היווה סימן לבאות, וטוב שכך. גם אחרי כן היו דברים שטותיים במידת מה, אבל ההתחלה הייתה מעין הצהרת כוונות מודעת לעצמה שניטרלה את הניטפוקים שלי לנוכח אי אילו מופרכויות והניחה לי ליהנות ולהתבדר כדבעי. או בשתי מילים: פרק מענג. בסופו של דבר הוא גם הצליח להסביר מדוע מוריארטי נתן להם ללכת – הוא היה צריך אותו כדי לפצח את הקוד. נוח מדי אבל כשהכל סבבה גם הספקות סבבה.

הסיפור של איירין אדלר (משלנו?) היה סטיבן מופאט במיטבו – מחוכם, מפותל ושלם, ואגב כך גם מצחיק מאוד ולפרקים נוגע ללב. השנינויות המהירות תרמו משמעותית לכיף, כמו גם העזרים החזותיים שאהבתי גם בעונה הקודמת (מלל על המסך בכל פעם שמוקלד משהו וכיו"ב). אמנם היה נחמד יותר לו ניתנה לנו האפשרות לפתור בעצמנו את התעלומה בלי להסתמך על פרט ששרלוק היה היחיד שידע, אבל הפתרון, ובעצם כל הפתרונות – הן של סיפורי הקודים למיניהם, הן של סיפור המטוס, הן של מזימת איירין והן של שרלוק – היו נהדרים ומדויקים. כמו במקרים אחרים של מופאט, גם הפעם everybody gets to live בסופו של דבר, סיומת אופטימית שהלמה מאוד את הפרק. מעניין אם זה אומר שעוד נראה את איירין בעתיד.

ראוי לציין את משחקו המפליא של בנדיקט קאמברבאץ', שהצליח להפגין היטב את הפגיעות והרגישות הסמי-אוטיסטית של שרלוק, שלא לדבר על שינון טקסט מטורף וירייתו כצרור מהיר יותר מכל אנשי "הבית הלבן", "בנות גילמור" וג'סי אייזנברג גם יחד. מרשים. הסצינה שלו עם מולי בחג המולד, עת הוא מיירט אותה באכזריות ואז מתנצל, היא דוגמה טובה לאופן שבו גם הכתיבה וגם המשחק הצליחו להפגין כמעט בבת אחת את שני הפנים של שרלוק. אני מקווה שגם הפרקים הבאים יעשו זאת, כי מדובר בנושא שמעניין לחקור אותו. ואם אפשר, שזה יהיה עם ווטסון בתווך, כי הפעם הוא קצת נשכח מאחור.