בדצמבר הכריזה חברת כן על השקת ערוץ סדרות חדש, כן או, כלומר yes Oh. ערוץ שעולה בינואר, כולו מוקדש לסדרות איכות (או פסאודו איכות) ומבטיח את כל התוצרת החדשה של HBO, כמו גם תכנים מסטארז, AMC וערוצי כבלים אמריקניים אחרים. הערוץ הזה, שלא רק כולל סדרות רכש סופר-מסקרנות אלא גם מביא את חלקן בסמיכות גדולה לשידורן בארה"ב, כמו נועד להגיד לי, "בוא, הנה, תראה מה עשינו בשבילך". אני, שנתח גדול מהתפריט הטלוויזיוני שלי כולל סדרות תובעניות ומורכבות, לא יכול להישאר אדיש.

סדרות מעין אלה אני מעדיף לראות עם תרגום. רובן אוהבות לשחק על רבדים שונים ולתת תשומת לב יתרה לפרטים, ואני מעדיף שמשוכת שפה לא תהווה רובד נוסף בדברים שאני צריך לשים לב אליהם או לוודא שאני לא מפספס. מהסיבה הזו, בתור לקוח חם היו שתי סדרות חדשות שקיוויתי שיעשו את דרכן אל ערוצי הכבלים: "בוס" ו"לאק". שתיהן מגיעות דווקא אל כן, אל הערוץ החדש.

קשה לומר שהתפלאתי על כך. אני כבר לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שבה חם הייתה אחראית לייבוא רכש שבאמת מעניין אותי; בתור צופה שמעדיף תכנים אמריקניים או בריטיים, כבר כמה שנים טובות שאני לא ממש על הכוונת של קברניטי התוכן של חם. אז כן, הסדרות האהובות עלי משודרות בחם, "מד מן", "מחלקת גנים ונוף" וגם "קומיוניטי", "צדק פרטי" נהדרת ואני גם מאוד אוהב את "חסרי בושה" ו"אבא אמריקני", אבל מעבר לזה? גם אם יש משהו, לרוב הוא מגיע בעיכוב מטורף שכמו נועד להניף מולי אצבע משולשת, ולפעמים גם משודר בצורה שאינה מאפשרת צפייה, כמו שלושה פרקים ברצף של "בונז" ו"ריזולי ואיילס", או שני פרקים ברצף של "פרינג'" בשידור יומי. לא ברור מיהו אותו קהל יעד שאמור לעקוב כך אחרי סדרות, אבל זה ודאי לא אני. אם לנסח זאת במובהק: לחם לא איכפת ממני ומשכמותי.

מאזניים

מצד אחד ישנה חברה המקימה ערוץ שכמו נועד בשבילי, ומנגד חברה שסדר העדיפויות שלה בעליל אינו כולל את הקהל שאני חלק ממנו. יופי שלחם יש הרבה מניות בכל הנוגע לתוכן ישראלי, אבל חוששני שעם כל הכבוד ל"עספור", "הבורר", "מחוברים" ועוד רבים וטובים, אלה סדרות שלא דיברו אלי (במקרה של "עספור", דווקא סדרה שרציתי לראות, ויתרתי מפאת השידור היומי). וזה לא שבכן קוטלים קנים בתחום, כידוע. למעשה, הסדרה הישראלית האהובה עלי בשנים האחרונות היא "טקסי דרייבר" שלה, וגם "תא גורדין" עושה סימנים של סדרה מבטיחה.

חודשים של תחושה כזו מצד חם הגיעו לשיאם עם הערוץ החדש של כן, שרק מדגיש את העליבות של חם בכל הקשור לסדרות רכש. בזמן שהמתחרה טורחת לייבא מהר ככל הניתן את הסדרות שלה, בחם לוקחים את הזמן אפילו עם סדרות הדגל שלה. העונה השביעית של "האוס" החלה את שידורה רק בקיץ, ואילו את כל סאגת עזיבתו של סטיב קארל מ"המשרד" פספסנו בזמן אמת או אפילו סמוך לו – העונה הזו החלה את שידורה כאן בדיוק בחודש שנגמרה בארה"ב. למעשה, ב"המשרד" צפיתי בחם עד שאשכרה נאלצתי להתחיל להוריד מחדש רק כדי להסתנכרן עם המולת העזיבה. לא היה לי דחוף עד שחם אילצה אותי. אתמול התחילה בארה"ב העונה השלישית של "צדק פרטי", סדרה שהמבקרים נפלו מעונתה השנייה, ושאף זיכתה את מרגו מרטינדייל בפרס אמי סופר-מוצדק, אבל במחוזות חם מי ישורנה. בינתיים ממש היום מתגאים בקומדי סנטרל חם בעובדה ש"החיים זה לא הכל" תשודר אצלם בשידור יומי, עדות למעפניות הגולמית שהערוץ נקלע אליה – דוחק את ג'ון סטיוארט לשוליים, משליך את קולבר אל אמצע הלילה, מעיף את קונאן מהמסך בלי תחליף נורמלי ומשהה את "סאות' פארק" בכיף שלו. עם כל כמה ש"קאמבק" נחמדה, אני כמעט לא מגיע אל הערוץ עם השלט.

הניחו להולכים

אז זוהי הרזולוציה שלי לשנה החדשה – אחרי 11 שנה עם חם, מתוכן לפחות שנתיים מכוח האינרציה והמחיר המוזל, עברתי היום אל כן, מתנה נחמדת בדיוק ביום ההולדת שלי. נצטרך להתרגל ולהסתגל, אבל אין ספק שבין שתי אלה זהו המקום בשבילי, ושכמות ההורדות שלי עומדת לפחות משמעותית.

בכל זאת יחסרו לי ללא ספק שני ערוצים שבלעדיים לחם: MTV Rocks ובעיקר ערוץ 8. הראשון הקל עלי בכך שהפך למחורבן ורחק מימיו הגדולים, אבל לא אכחיש שעדיין נעים להגיע אליו מעת לעת וליפול על שיר אינדי טוב ששום ערוץ אחר לא מתייחס אליו. מה שכן, יש לו תחליף אדיר וטוב פי כמה: MTV ישראל. הפלייליסט שלו משובץ קטעים מעניינים לאורך כל היום, אבל בלילה באופן קבוע, במה שהם קוראים לו "100% MTV" של השעות הקטנות, זוהי חוויה שזורקת אותי אל "אלטרנטיב ניישן" או "120 דקות". חברים כ-Battles, גולד פנדה, טו דור סינמה קלאב, SBTRKT, פרינדלי פיירז, Two Bears, Cults וכהנה וכהנה – אלה ואחרים מהווים את המנה העיקרית של שידורי הלילה, וכל שנדרש הוא להקליט אותה וליהנות בזמני החופשי, ועוד בלי פרסומות בניגוד ל-M2 (לנצח זה יישאר שמו האמיתי).

במקרה של ערוץ 8 הסיפור קצת יותר מורכב. זהו באמת ערוץ שמהווה נתח ניכר מהתפריט שלי. סדרות כמו התיעודיות של מודי בר און, "האלבומים" הנפלאה, או רכש בריטי נהדר כמו QI, שללא ספק עדיף לראות עם תרגום, ו"ילד בן זמננו". זהו הערוץ שאני נוטש מאחור בלב הכי כבד, אבל בכל זאת שלם.