חלק ח' ואחרון: מחלקת גנים ונוף
בלי ספוילרים, אבל עם פרטי מידע קטנים ושוליים מהעונה הרביעית שהמחמירים במיוחד אולי לא ירצו לדעת.

מבחינתי 2011 היא לגמרי השנה של "מחלקת גנים ונוף". העונה השלישית שודרה בה במלואה, וכן נתח ניכר מהעונה הרביעית, ושתי העונות כללו רצפים מרהיבים של פרקים מושלמים, כמעט בלי נפילות בכלל. תחשבו על זה: פסטיבל הקציר, רון ותמי 2, ליל סבסטיאן, Treat Yo Self, לזלי ובן על כל הנובע מכך, ז'אן ראלפיו, רון מתמוגג ממשהו שאפריל עושה או אומרת, "אן פרקינס!" ועוד ועוד ועוד.

כמעט מדי פרק, לפחות בעונה הרביעית, כתבתי עליו באופן שבדרך כלל אינו קשור לסדרות קומיות. מעבר לעובדה שהיא מפילה מצחוק – אבל לגמרי, ברמה שאני נזכר בקטעים ממנה וצוחק כאילו אני צופה בהם בפעם הראשונה (ספוילר לעונה הרביעית בלבן: העד מצביע על לזלי, לזלי מצביעה אחורה; קטע שאני דבוק אליו במיוחד לאחרונה) – החיבור שלי איתה הרבה יותר רגשי. אני אוהב כל אחת ואחת מהדמויות שם. פאוני הפכה למקום סופר-אקסנטרי אבל אמיתי שאני מוקיר בכל מאודי.

כתבתי עליה אחרי אחד הפרקים: הסדרה כבר ביססה זאת היטב, אבל הפרק הזה בא והרחיב עוד קצת את היריעה: פאוני הפכה להיות מעין ספרינגפילד, מקום שלם וחי עם דמויות צבעוניות ופרטים קטנים. אני כל פעם מתרשם מחדש מההשקעה המטורפת בפרטים, כולל הדמויות השוליות ההזויות והמעולות, ההוויי הייחודי של העיירה והציורים המרהיבים שגם הפעם ראינו מהם, במקרה זה על קירות ביתה של ג'ואן. לכן בעיניי יש משמעות סמלית יפה בנוכחותו של דן קסטלנטה בתחילת הפרק.

עוד כתבתי עליה לאורך העונה הרביעית: מעבר לנפיצות הקומית האדירה שהסדרה הזו מממשת פעם אחר פעם, הנשמה הגדולה שלה מניבה מאותם צירופי דמויות רגעים יפים שמנפחים את החזה מרוב עונג. וגם: פתאום הבנתי, אני מאוהב. לאורך הדקות הראשונות של הפרק צחקקתי כנערה פותה, מאוחר יותר דמעתי בהתרגשות – אני לא מצליח לשלוט בעצמי עם "מחלקת גנים ונוף", וגם לא ממש רוצה. הלאה הפאסון!

אופיר כתב עליה בתגובה לאחד הפרקים העונה: זה מה שהסדרה הזו עושה שוב ושוב ושוב – לוקחת בדיחות של שורה אחת והופכת אותן לסיפור עגול, מלא ומשובב נפש. ההיסטוריה העשירה של פאוני היא כמו פאזל שנחשף בחלקים – הוואן ליינרים חושפים לראשונה את החלק והפרקים שבאים בעקבותיו פשוט מניחים אותו במקום הנכון. על הדרך זה הופך את הסדרה לעבה, אמינה ואנושית.

—

בפייסבוק מנתה איימס את חמשת הדברים שהכי אהבה בשנת 2011. "מחלקת גנים ונוף" נמצאת במקום הראשון, ואלה הם הדברים הנפלאים והמדויקים שכתבה עליה:

את העונה הראשונה שנאתי (חיקוי עלוב למייקל סקוט, למרות שאת איימי פוהלר אהבתי קודם). במהלך השניה הודיתי שמדובר בשיפור אדיר, פרק אחרי פרק של כיף ושל צחוק, אבל רק בינואר 2011, כשהתחילה העונה השלישית בחיזוקם של אדם סקוט ורוב לאו הסדרה הפכה מושלמת. שילוב מבריק בין הומור פלוצים (ג'רי) והומור שמתבסס על היכרות עם הדמויות ולא על סיטואציות הזויות. למרות שפוני היא עיר הזויה, מלאה באנשים הזויים, היא כמו העיר שהיינו רוצים לגדול בה, שבה יש מקום למוזרויות של כולם, בלי לשפוט.

זו בריכה קטנה של דגים גדולים: טום ושאיפות הגדולה שלו, אנדי כוכב הרוק בהשהייה, דונה הדיווה, כריס האיש הראשון שיחיה 150 שנים, וכמובן לזלי נופ, שתהיה נשיאת ארצות הברית. ביניהם יש את מי ששבע רצון מחייו, כמו ג'רי, רון (במידה רבה), אן ובן המשעממים, כולם חיים חיים שלא נראו בטלוויזיה עד עכשיו, וטוב להם. הדואליות הזו הופכת את הסדרה לשיקוף של הנשמות של כולנו, שבעי רצון אך רוצים בסתר לבנו רק עוד קצת. זו הסדרה היחידה שבה אני אוהבת את כל הדמויות במידה שווה: הכי. כשהלב של אפריל נשבר אני כואבת כמו כשלבה של לזלי נשבר, וכשג'רי שמח אני שמחה כאילו היה זה רון.

אין ב"פארקס" פרקים מיוחדים. אין גימיקים. אין מחוות ואין פרודיות מובהקות. יש רק כתיבה מצויינת ועקבית, משחק מעולה, ולחיים מתפקעות מחיוכים. בניגוד ל"משרד" (אהובתי), שקידשה את המשעמם, את האנשים הפשוטים ואת הגדולים מהחיים גיחכה (מייקל ונסיונותיו להביא קצת מהטלוויזיה לחיים, ריאן ההיפסטר ועוד), "פארקס" אוהבת את המיוחדים, את ה-over the top. בהתחלה לזלי נראית קצת מגוחכת, אבל בעונות השלישית והרביעית כבר ברור שרק אנשים כמוה יצליחו להגשים את חלומותיהם. נמאס מהציניות, נמאס מהשנאה, אנחנו רק רוצים לאהוב.

אני רואה הרבה טלוויזיה. המון. קל לי לכתוב למה פרק אקראי היה גרוע, למה ריאליטי תורן הורס את הפורמט, למה אני שונאת את דון דרייפר. אבל קשה לשים את האצבע על הדבר המדוייק שגורם למשהו להפוך מאוסף דמויות לאנשים, מאוסף מילים לסיפור, מעיר מגוחכת לבית, מסדרת טלוויזיה לסדרת טלוויזיה מושלמת, שאני אוהבת. "פארקס" מצליחה לעשות את כל זה, אני לא יודעת איך.

—

סדרה מושלמת, אמרנו את זה המון פעמים, ומתוכה פרק מושלם, ובתוכו רגע מושלם:

http://youtu.be/DV4OPUAdcPE

(חלק א': "המשרד")
(חלק ב': "פרינג'")
(חלק ג': "שובר שורות")
(חלק ד': "משחקי הכס")
(חלק ה': "צדק פרטי")
(חלק ו': "ילדי האנרכיה")
(חלק ז': "אימפריית הטיילת")