חלק ו': "ילדי האנרכיה"
ספוילר לעונה הרביעית

(חלק א': "המשרד")
(חלק ב': "פרינג'")
(חלק ג': "שובר שורות")
(חלק ד': "משחקי הכס")
(חלק ה': "צדק פרטי")

על הקטע הזה (שלצערי לא הצלחתי למצוא אותו ביוטיוב) ועל הפרק שממנו הוא לקוח כבר הרחבתי בדיון על אודותיו, אז הנה דבריי בעריכות קלות:

נגיד מה שנגיד על קורט סאטר, בסופו של דבר הוא לא מפסיק להפתיע. עד כמה שידעתי שהירי בקליי חייב להתחולל, לא האמנתי שיקרה עד לרגע שקרה. ולמרות שכל העונה הובילה לרגע הזה, ולמרות שהוא לא קרה באבחה, עדיין קפצתי כנשוך נחש בהלם גמור.

בסדרות טובות באמת יש מדי פעם פרקים שגורמים לי לרצות את כל הסדרה מההתחלה. באופן מעניין זה קורה בעיקר בעונות רביעיות, כשם שהיה לי עם "הסמויה" וכפי שקרה עם "מד מן". גם הפעם זה קרה לי, בפרק ה-12 בעונה הרביעית של "ילדי האנרכיה", אם כי בזעיר אנפין ובלי שאשכח את העונה השלישית המשובשת.

במקרה הזה אני רוצה לצפות שוב כדי לחזות שוב בכל התהליכים שעברו על אופי, החל מהשחרור שלו מהכלא בתחילת הסדרה וההתנדנדות שלו בין חיי החוק לבין המועדון, הרצח של דונה ולאחר מכן ההתמודדות, שהגיע לשיא עם בגידתה של ליילה בעונה הזו, וכעת גם למה שהוא מחשיב כבגידתו של חברו הטוב ביותר, ג'קס. שוב ושוב אופי נותר לבד, אבוד, יש לו שני ילדים שלא בכדי נעדרים מהמסך, אופי לא באמת התחבר איתם מאז שיצא מהכלא. כל תלאות הדמות הטראגית הזו, כל הזעם, כל הייאוש והעצב, כולם התנקזו לכדי הסצינה המדהימה שחתמה את הפרק. כי הרגע המהמם הזה היווה שיא לא רק להתנהלות האיומה של קליי לאורך העונות, ובעיקר בנוכחית, אלא גם לכל מה שחווה אופי מאז ועד לאותה דקה איזה קטע מהמם ומשחק אדיר. ראיין הרסט היה ממגנט, חבל שמצביעי האמי מתעלמים מהסדרה הזו, כי זהו ללא ספק הפרק שהוא יבחר ולא יזיז להם כהוא זה.