מצחיק, כשאני בא לצפות ביצירות עבריות אני צופה בהן במוד שונה לחלוטין מכפי שאני עושה בסדרות מחו"ל. זה לא תמיד היה כך, אני זוכר שכאשר הגיעה "תיק סגור" ממש התקשיתי לסבול את העובדה שהיא כאילו מתקיימת במעין ואקום ישראלי, כאילו לא היו מיליוני סדרות משטרה לפניה בעולם. במילים אחרות, הקלישאות היו רבות ומעיקות. שנים אחרי כן באותו ערוץ מגיעה סדרת משטרה נוספת "אחת אפס אפס", והיא מבטיחה להיות עמוסת אקשן ואמריקנית באופיה. הפעם הציפיות שלי קיימות אבל ממותנות, נמצאות מלכתחילה בוואקום הישראלי, וככאלה הן מאפשרות לי להגיד אחרי הצפייה שהפרק הצליח לנוע בין הנחמד למגניב.
התיאור של הסדרה נשמע כהיתלות על אילנות גבוהים. ביתר ספציפיות: "המגן". כמו שם גם כאן מדובר בשוטר שלא בוחל בכיפוף החוק במסעו לטיהור הרחובות מפושעים, אם כי זה מתבטא בעיקר באלימות ועיגול נדיב של הפינות, ולא באתנן כזה או אחר שהוא לוקח לעצמו (לפחות לא בפרק הראשון). במקביל לשוטר הסורר, אריק הלר (עמוס תמם, ליהוק טוב), קיימים צמד הבלש והבלשית שמאזנים את התמונה, דאץ' וקלודט, כלומר עזרא ואלכס, שמתקשים להתחבר לדרכיו.
זה בסדר מבחינתי. אם כבר לחקות סדרה אחרת, "המגן" היא בחירה טובה (גם מבחינת הפקה, שהייתה זולה למדי יחסית). עם הצפייה תהיתי איך זה שלא הייתה כאן עד עכשיו סדרה כזו, שמשתמשת בכותרות העיתונים המצערות והיומיומיות כדי להציג אותן בחספוס ובשטח, עם שכונות העוני והמזרקים הזרוקים על הרצפה. כנופיה שמכה זקנים מתוך סאדיזם אפל לשמו, מצלמת בווידאו ומעלה לאינטרנט, היא לא מסוג הדברים שלא נראים במחוזותינו. העיסוק במעין אלה לצד השטח האפור הגדול שמאפשרת לעצמה הדמות הראשית, מאפשרים ל"אחת אפס אפס" להיות רלוונטית ולהציג חנופה מועטת מהרגיל לצופה, אפילו שכאמור אין מדובר בדרך טלוויזיונית לא סלולה.
לא הכל דופק, לא חסרים קצוות לשייף; הדיאלוגים אמנם מנסים להיות דיבוריים ומצליחים בכך רוב הזמן, אבל לפעמים זה לא נשמע אמין. מצד שני, אולי זה עניין של משחק ובמקרים הללו השחקן הוא זה שלא מצליח לעשות עבודה טובה. על כל פנים, אלו חבלי לידה שיש להניח שישתפרו כשהחליפה תתאים את עצמה לגוף, ובמקרה של "אחת אפס אפס" בא לי לראות מה יקרה בהמשך.
מכאן והלאה ספוילרים לפרק
מה שמצחיק בוואקום הישראלי (סימן רשום), כך התברר לי בעת הצפייה, הוא שבגלל שהמוח שלי מנותק מהתמונה הרחבה, אני מצליח לפספס את מיטב הקלישאות מתחת לאפי. סיפור השוטר הצעיר והלבבי שבדיוק הציע נישואין לחברה שלו וצריך לאסוף אותה מהאוניברסיטה, היה מריח לי למרחקים כאסון שמחכה לקרות לו היה מדובר בסדרה אמריקנית. אבל לא, כאן הופתעתי מאוד כשהוא פוצץ במכונית.
במהלך הפרק הרגשתי שהייתה קצת התרחקות מ"המגן" מכפי שהציגה תחילתו עם עסקת הסמים והמרדף, אבל הסוף של "אחת אפס אפס" נקט כמעט בדיוק באותה תפנית דרמטית שהגדירה את ויק מאקי בעיני הצופה (מכאן גם ספוילרים לפרק הראשון של "המגן"): מאקי ירה בשוטר שהושתל ביחידתו, אריק הלר ניצל שעת כושר וירה בעבריין הכבד שרדף אחריו. אמנם האמריקני הרחיק לכת בהרבה, אבל אותו מהלך של ירי שמהמם את הצופה (או אמור לעשות זאת) ובהמשך הסדרה יאלץ את הדמות הראשית להתמודד עם מעשיה, קיים בשתיהן.