"מד מן" עונה 3 פרק 9

הדיון הקודם שלנו בפורום טלוויזיה באג'נדה

עד היום "מד מן" הראתה רק כמה קשה לנשים ב-1963. אבל לא רק לנשים קשה, אלא לכולם. לכל מי שאינו טיפוס דון-דרייפרי שיודע מה העולם חייב לו ודורש את זה. כי לכאורה כסף אמור להספיק, אבל לי גרנר ג'וניור, עם כל הכסף שלו גם מחזיק בהעדפה המינית הלא נכונה, ולכן פלרטוט שנדחה לא גורם רק למבוכה, אלא עשוי לגרום גם לנזק ממש. ולהיות גבר נשוי ואיש משפחה אמור להספיק, אבל אם מזהים את השונות בך גם אם אתה מדחיק אותה כל חייך, זו עילה לפיטורין. ואם איש חזק ממך רוצה לנצל אותך, אתה אמור לקבל זאת בהכנעה, כי זה פשוט מה שסוגך אמור לעשות.

ולהיות אשת איש מכובדת אמור להספיק, אבל כשכל החיים שלך זועקים מחוסר סיפוק, כשבעלך משקר לך והעולם הוא לא מה שהבטיחו, את אפילו לא יכולה לעשות מה שאת רוצה, מה שהוא עושה. I do have thoughts, אומרת בטי להנרי. יש לה מחשבות, רעיונות, רצונות. את כולם היא צריכה להצניע, כי היא אישה נשואה. וגם כשנמאס לה, זה מוטבע עמוק בה כל כך, שהיא לא מסוגלת לעשות את מה שדון עושה מתוך שינה, את מה שכל הגברים, טובים או רעים, עושים בלי להרגיש בכלל – אלא בחלום.

בצפייה השנייה הזו אני מוצאת את עצמי אוהבת את בטי, מאוד, ומוסיפה לשנוא את דון. השיחה שלו עם הילטון, שבה הילטון מסרב לומר לו את ה"כן" שהוא רוצה, מספקת אותי, כי זו נקמה קטנה על כל מה שדון אי פעם אמר לפגי. הוא אמור להבין אותה, אבל הוא נתקל בחומה הזו פעם אחת בחייו והיא בכל יום, אז הכאב שלה זר לו. הוא נכנס למערכת יחסים עם המורה של בתו, כשהיא אומרת לו שהיא זו שתשלם את המחיר – תראה את אשתו במכולת ואת בתו יום יום בכיתה – הוא מתעלם, כי מחיר שהוא לא משלם אינו מחיר. הוא אמור להיות סובלני ורחב אופקים (הוא שאל איש שחור לדעתו בפרק הראשון! הוא נתן לאישה צ'אנס), אבל בהזדמנות הראשונה שיש לו הוא מנמיך את סאל, רק כי הוא הומו.

ולבסוף, 1963 מכעיסה אותי, כי היא עוד כאן, כמו שניו יורק והדרום הם היינו הך. הנשים הלבושות יפה עומדות בסלון שנוקה על ידי עוזרת שחורה, אחרי שפתחה להן את הדלת עוזרת שחורה ומחכות שיוגש להן כיבוד על ידי עוזרת שחורה, ומדברות על זכויות אדם ועל המצב הנורא בדרום. וואלה יופי.