רק בפרק השלישי של "פן אם" קלטתי שהיוצר שלה הוא ג'ק אורמן, שהיה כוח מניע גדול ב-"ER" לאורך שנים רבות. בתוך כך שמתי לב בקרדיטים גם לשמה של לידיה וודוורד, שהייתה אף היא מפיקה בכירה ב-"ER", במקרה שלה בעונות הראשונות. אל שמו של תומס שלאמי, במאי ומפיק בכיר של "הבית הלבן", שמתי לב כבר בפרק הפתיחה. ואכן "פן אם" אוחזת באיכויות של סדרת נטוורק משובחת, מהסוג שנשען על דמויותיו ולא על נוסחות מעצבנות. לא שאלה נחסכות מ"פן אם" בשלושת פרקיה הראשונים, הייתי מוותר בכיף על הקפיצות המיותרות בזמן, אבל הן יחסית שוליות למארג הכללי.

"פן אם" הייתה אחת משתי סדרות נטוורק שעלילתן מתרחשת בשנות השישים ועלו העונה בארה"ב. האחת כבר בוטלה אחרי שני פרקים, "מועדון פלייבוי", וכעת נותרה היא לבדה. כסדרה המתרחשת בסיקסטיז, אי אפשר כמובן להימנע מהשוואות ל"מד מן" – אפילו השמות שלהן דומים – אבל "פן אם" מצליחה לבסס באופן מעורר הערכה זהות מובחנת משל עצמה כבר מההתחלה. אני מניח שהסיבה העיקרית לכך היא התקציב – הזוהר הנוסטלגי נמצא שם במלוא הדרו ועומק כיסו, משהו ש"מד מן" מאז ומתמיד נאבקת עמו. אם יצירת המופת של AMC נראית לא אחת כמחזה מצולם (באופן מסוגנן ויפהפה אמנם, אבל עדיין), שבירת הגבולות המתבקשת מעצם הווייתה התיורית של "פן אם", מצליחה לגרום לתמונה השלמה להיראות מושקעת ומרהיבה. בפרק הראשון, למשל, לא סתם משתמשים ברכבי וינטאג', אלא אחד מהם חוטף כמה מכות לא נעימות למראה.

בנוסף, על פי הפרקים הראשונים נראה ש"פן אם" פחות משתמשת באירועים ההיסטוריים כדי להעיר המצב הנוכחי בארה"ב – פוליטית, תרבותית וכיו"ב – אלא מעדיפה להתייצב ככליא תקופה שתמיד יוצרת עניין. אם "מד מן" משתמשת באירועים פוליטיים בעיקר ברקע וכאלגוריות, "פן אם" צוללת פנימה אל נבכי המלחמה הקרה ומשתמשת בטיולים הגלובליים שלה כדי לאפשר גיחה גם אל יעדים שאינם ארה"ב וגם אל ההיסטוריה שנטוותה שם באותה עת. זה ניכר במיוחד בפרק השלישי לעונה, ששודר השבוע בארה"ב, ובו הבנות נוסעות לברלין בזמן שהנשיא קנדי מגיע אף הוא לביקור שם. הפרק מצליח להעביר היטב את הרעיון שאימת הנאציזם עדיין שורה כצל כבד במקום, פחות מעשרים שנה אחרי שהמלחמה נגמרה. גם במקרה הזה אפשר אולי לשלוף ביקורת על האופן שבו ארה"ב של ימינו חוברת לבנות ברית מפוקפקות, אבל אני לא באמת בטוח שזו הייתה הכוונה.

בפרק הזה קשה היה שלא לחוס על אחת הדמויות, אבל יחסית לסדרה שמובלת על ידי פליטי "ER" בעלת שרטוט הדמויות המופתי, אני מוצא את עצמי עם מינימום חיבור לאלה של "פן אם". יש להניח שזה ישתנה עם רבות הפרקים, אבל נכון לעכשיו אני ממשיך לצפות בעיקר בגלל הדברים שמסביב, ובסופו של דבר באקלים הטלוויזיוני של הרשתות הגדולות בימינו, "פן אם" היא חריגה נעימה שאני מקווה שתצליח לשגשג. הרייטינג שלה מתדרדר עוד ועוד מדי פרק, כך שאולי טוב שאין כרגע דמויות להיקשר אליהן.