שלושה סיפורים על איך שינוי בנוף משנה את האווירה.
פיט נשאר במקום, אבל כל השאר השתנה – ניו יורק הפכה לעיר רפאים, אשתו נסעה והשאירה אותו לבד בבית, רווק לזמן מה. הוא מרשה לעצמו להתחיל עם האופר של השכנים, לעשות מעל ומעבר בשבילה, ולדרוש את השכר המגיע לו. הוא אפילו לא מתרחק מהבניין (ומאוחר יותר משלם את המחיר על טפשותו, כשאשתו והאופר נפגשות במעלית).
בפעם הראשונה שראיתי את הפרק הייתי בטוחה שפיט אנס אותה, אבל עכשיו אני נוטה לחשוב שבאמת אפשר אולי לראות את שני הצדדים. מה שכן, היא אמרה לו שיש לה חבר, היא אמרה שהיא לא רוצה שיכנס הביתה, היא אמרה לו לא. הוא התעקש, ולמחרת היא בכתה למעסיק שלה. אני איתנה בדעתי שזה לא היה מרצון, גם אם מת'יו וינר חולק עלי.
ג'ואן מתרחקת רק במעט, עוברת למקום עבודה אחר. השינוי הזה הוא כל אכזבות חייה מסוכמות להן. ההתקלות שלה בפיט, מחוץ לקונטקסט הרגיל שלהם, גורם לו להתעניין בשלומה ולנהל סמול טוק איתה, בפעם הראשונה שראינו, כנראה. כך אנחנו לומדים שבעלה ויתר על חלומו להיות מנתח, והתחיל התמחות חדשה, מה שאומר עוד שנים של עזרה בפרנסת המשפחה (אם לא פרנסת המשפחה לבדה).
ובטי ודון, שנוסעים לאיטליה. בטי מיד מתאקלמת, מדברת את השפה והכל, לא צריכה להדליק לעצמה סיגריה אפילו פעם אחת. אחרי ביקור בסלון היופי היא מגיעה למסעדה בתור תיירת זוהרת מאמריקה, וזוכה לחיזוריהם של גברים איטלקים. במקום זה היא מקבלת את דון, שמפעיל עליה את משפטי ההתחלה הרגילים שלו. היא, שיודעת שהוא בוגד בה, לא יכולה שלא להבין שכך הוא מבלה כל לילה שלו במלונות הילטון, איתה או בלעדיה. הם נהנים בלילה האחד שלהם ברומא, וזה מחזיק מעמד גם מעט כשהם חוזרים (דון מדליק לה את הסיגריה, קונה לה מתנה), אבל בטי נזכרת מהר מאיפה היא הגיעה, ולא נותנת לעצמה לחשוב שהחופשה היא החיים (כמו בעונה השניה, אז הם רק העמידו פנים שהם זוג נשוי באושר).
עם סוף הקיץ פיט מבקש מאשתו לא לנסוע יותר, ובטי מבינה שהם לא ינסעו יותר, והקיץ יישאר בסיפוריהם ובמזכרותיהם בלבד.