"מד מן" עונה 3 פרק 5

צפייה נוספת בפרק (שכבר ראיתי מספר פעמים בעבר) לא הביאה עמה יותר מדי תובנות חדשות. מה שכן שמתי לב אליו האופן שבו מצב הביניים של פיט ופגי, הגישוש אצל המתחרים מול דאק, נופל אף הוא תחת קטגוריית ה"ערפל" של שם הפרק. חוסר ודאות, בלימבו, גבוה ותלוי, ועוד רפרנסים רדיוהדיים. כשם שאמר דון לחברו החדש בחדר המתנה בדיוק של קופירייטר: "פחדינו הגדולים ביותר טמונים בציפייה".

הנה מה שכתבתי בעבר, מתוך הדיון המעניין שהיה לנו.

פרק מורכב במיוחד עבורנו, אלה שאינם בקיאים בהכרח בפוליטיקה ובשמות מפתח מהסיקסטיז. המתרגמת יעל דדיה (או מי שערך אותה) אפילו לא טרחה לתרגם את השם של פעיל זכויות האדם השחור שהזכירה המורה היפה של סאלי בפני דון ובטי. היא שאלה אותם האם סאלי אמרה להם משהו על הירצחו של מדגר אברס, אבל אנחנו לא זכינו לקרוא את שמו. מאוחר יותר, כאשר בטי המטושטשת חלמה על הוריה, מי שישב למרגלות אמה היה האיש הזה ממש. מרכיב חשוב כאשר אמה המנוחה (שמאוד דומה לה) אומרת לה "את רואה מה קורה למי שפותח את הפה ומדבר?", מטלית מדממת בידה ואביה מנקה אף הוא דם מהרצפה.

כשל תרגומי חמור בהרבה הגיע מאוחר יתר. כאשר בטי נעה בתוך הערפל של משככי הכאבים, תוכה יוצא החוצה. היא לא סומכת על דון כהוא זה, היא שונאת את מה שהיא עושה, "חתולת בית, חשובה מאוד, עם מעט לעשות". זחל שעוד לא הפך לפרפר נוחת אל תוך ידה כשהיא פוסעת ברחוב שלה. כאשר היא מתעוררת לבסוף והתינוק מונח בזרועותיה ודון לצדה, היא אומרת לו, "I need to put my face on". משפט כל כך יפה ועתיר משמעות, אבל התרגום התעלם מאלה שאינן "אני צריכה להתאפר".

מעניין לראות שהגבר שחיכה עם דון בחדר ההמתנה עבר תהליך לא רחוק מזה שעברה בטי במקביל לה. הוא נפתח אל דון באופן שנראה מעט הזוי. הוא מפחד להישאר בלי אשתו, הוא מפחד שבמקרה כזה לא יוכל לאהוב את התינוק, הוא מבטיח שישתפר ויפתח דף חדש, הוא מבקש שדון יגיד לו ששמע אותו. אחרי כן, כשהוא רואה את דון במסדרון החיוך נמחה מעל פניו והוא ממשיך הלאה בלי להגיב לניד הראש של דון או בכלל להתייחס אליו. גם הוא היה תחת השפעה של חומרים מטשטשים, נכנס כוהל יצא סוד, אבל המסכה חייבת לשוב בסופו של דבר.

דון הוא היחיד בכל הסיטואציה שלא נוהג כך, מדהים לראות את זה. אפילו כאשר הגבר הזר מעלה את החשש שאשתו תמות ושלא יוכל לאהוב את תינוקו, נושא שדון עצמו מכיר כי הוא היה התינוק הזה, ולמרות אחוזי האלכוהול הבריאים בגופו, הוא אף פעם לא מוריד את המעטה. עד כדי כך שכאשר בסופו של דבר אומר לו מרעו מחדר ההמתנה שהוא אדם ישר, זוהי האירוניה בהתגלמותה.

בחזית אחרת, המורה של סאלי מאוד חמודה. אהבתי את תגובתה המזועזעת כאשר בטי אמרה לה שאביה נפטר, ומאוחר יותר שהתקשרה כדי להתנצל על כך ודיברה עם דון. אני אוהב את החיבור ביניהם. מעניין שתמיד הנשים האחרות בחייו של דון הן ברונטיות או חומות שיער. כשפגי אומרת לו שיש לו הכל והרבה מזה והוא עונה "אני מניח שכן", אנחנו יודעים שלמרות כל זאת הוא פשוט לא מצליח להיכנס לגמרי לעור הזה. הוא רחוק מלהיות אסיר תודה על מה שיש לו, וכאשר מסביבו לאנשים כמו בטי או סאל יש סיבות טובות למרמור, חוסר שביעות הרצון שלו מקומם למדי.