אני חושב שאני יכול להכריז רשמית: אני לא אוהב את זואי דשאנל. כשנחשפתי אליה לראשונה זה היה ב"כמעט מפורסמים", כנראה הסרט האהוב עלי, ושם אהבתי אותה מאוד. בדיעבד אני חושב שזה בגלל התפקיד הקטנטן שלה שם. לאורך השנים, כמעט עם כל סרט, ובמיוחד מאז שהתחילה לשיר בהרכב She and Him, אני מתקשה לסבול אותה.

הפיילוט של הסדרה החדשה שלה, New Girl, ששודר אמש בפוקס, זכה לבאזז רב ולביקורות חיוביות מאוד, שרובן ככולן נפלו שדודות לרגליה עתירות הקסם והנצנצים של דשאנל. הערב מסתבר שגם הרייטינג של הפרק הראשון היה מעולה, 4.7 אחוז רייטינג בגילאי 18-49 (התוכנית הכי נצפית של הערב, יותר מפרקי פתיחות העונה של Glee, "יורדים בגדול", NCIS, "לגדל את תקווה" ואחרות) ו- 10.8 מיליון צופים סך הכל. כל הנתונים כרגע מצביעים על כך שלאמריקה יש סוויטהארט חדשה.

אבל מבחינתי הפיילוט הזה היה מעין חותמת אישור לכך שדשאנל ואני זה לא זה. כלומר, היא זה לא זה מבחינתי. הפרק עצמו היה חביב בהחלט, אגב. לא מפיל, בלי צחוקים רמים, אבל קולח ונחמד, אבל עבורי זה היה למרות דשאנל ולא בזכותה. סצינת הריקוד בעירום שלה, שאמורה הייתה להיות משעשעת ושובת לב, הייתה בעיקר מעצבנת ומתאמצת, והנוירוזות הגיקיות של הדמות – שעליה אמרה דשאנל שהיא הכי דומה לה מבין הדמויות שגילמה – כמו גם המוזרות החברתית, נדמות מופרכות ומאוד לא חמודות.

הבנים, לעומתה, היו הרבה יותר טובים. גם הם לא שורטטו מדהים, אבל לפחות יש עם מה לעבוד. מקרבם נראה שניק הוא הפוטנציאל הרומנטי של ג'סי, שמידט הוא הדושבאג שמחוויר לצד הדושבאג הכי טוב בטלוויזיה ללא עוררין – ז'אן ראלפיו מ"מחלקת גנים ונוף" – והדמות עם הפוטנציאל הגדול ביותר לטעמי היא זו של קואץ', דיימון ווייאנס ג'וניור, שלמרבה הצער לא תמשיך כי ווייאנס מחויב ל-Happy Endings. נראה איך יהיה המחליף שלו בפרק הבא (לא הבנתי למה לא צילמו מחדש את הפיילוט, כפי שעושים בדרך כלל).

ספוילר לפרק: ההשתלשלות הייתה סיטקומית במובהק ללא שום הפתעות, ובמקרים רבים גם מופרזת וקיצונית מדי, אבל זה משהו שבוודאי יעשו לו פיין טיונינג בהמשך. בינתיים בפרק הראשון, למרות שהכל היה צפוי נורא, קשה היה שלא להיכנע לרגע, שחוק ככל שיהיה, כאשר הבנים שרו לה את Time of My Life במסעדה. משהו שם בכל זאת עובד.

אני כנראה אמשיך לצפות גם בפרקים הבאים, אבל בניגוד לרבים אחרים, נראה שזה יקרה למרות זואי דשאנל ולא בזכותה.