בסוף 2009 הבעתי את שביעות רצוני מהטלוויזיה המתוכננת לנו בראשית העשור הממשמש. בפתח עמדו בין היתר "טרמיי", סדרה חדשה של דיוויד סיימון, ו"אימפריית הטיילת", סדרה חדשה של איש "הסופרנוס" טרנס ווינטר יחד עם מרטין סקורסזי. באותה תקופה נודע גם שכריס אלברכט, האיש שאחראי לתור הזהב של HBO כאשר עמד בראשה בניינטיז ובנוטיז, עובר לנהל את רשת הפרימיום המתחרה Starz. אין לנו אלא ללקק את האצבעות ולהמתין בציפיה, לא?
לא. אסור להגביה ציפיות, כידוע. הן מתנופפות על החבל ברוח ויונים אוהבות לחרבן עליהן. עם שלטונו החדש של אלברכט בסטארז ציפיתי גם כאן לתור זהב שיכלול ענקיות בסדר גודל של "הסמויה", "הסופרנוס", "דדווד" ו"עמוק באדמה", אבל הסדרה הראשונה שהזמין הייתה "קמלוט" הקלושה, שתקעה מקל בגלגלי הביטחון שלי בבחירותיו. אמנם צפויות להגיע בהמשך סדרות מאוד מסקרנות (שיפורטו בחלק נפרד בימים הקרובים), אבל הסיפתח חיוור במיוחד.
מנגד ב-HBO הלכו אל שמות שהיו מוכרים להם היטב. אפשר להבין אותם: ב-2006 פנה אליהם איש "הסופרנוס" מתיו וויינר בהצעה לרכוש ממנו סדרה שיצר על פרסומאים בשדרות מדיסון בשנות השישים. HBO דחתה את ההצעה, כמו גם גורמי שידור אחרים, עד שלבסוף וויינר הגיע אל AMC, רשת כבלים נידחת בעלת ניסיון כמעט אפסי בהפקת סדרות מקוריות. הסדרה שלו, "מד מן", הפכה את הרשת האלמונית הזו לאחת שמכנים אותה תדיר 'HBO החדשה' (ומאז דומה שהיא מנסה לחבל בתדמית הזו בעקביות, אבל זה כבר סיפור אחר), בזמן ש-HBO הישנה עמדה מהצד וראתה איך שנה אחרי שנה הסדרה שוויתרה עליה גורפת כל פרס אפשרי, סוחטת כל מחמאה קיימת והופכת לתופעת תרבות שכמותה לא ידעו מאז "הסופרנוס".
כך, במקרה או לא, שנה אחרי שעלתה "מד מן", החלה ב-HBO מגמה של אישור סדרות חדשות מיוצרים מוכרים: אלן בול יצר ב-2002 את "עמוק באדמה" המופלאה-לפרקים, ואז ב-2008 את טראש הערפדים הריק "דם אמיתי". דיוויד סיימון הפליא ב-2002 עם "הסמויה" הנשגבת, וב-2010 הביא את "טרמיי" הטובה אבל הרבה פחות. טרנס ווינטר היה יד ימינו של דיוויד צ'ייס, יוצר "הסופרנוס" פורצת הדרך, לאורך שנות הסדרה, וב-2010 יצר את "אימפריית הטיילת" החביבה ולא הרבה יותר מזה. כל היוצרים הללו הביאו יצירות פחותות משמעותית מאלה שעשו לפני כן. וזה בסדר מצדם, אי אפשר לנצח כל הזמן. אבל האצבע המורה שלי מזדקפת לכיוונה של HBO, לא כלפיהם.
היה קל יותר לקבל את הירידה הגורפת באיכות הסדרות של אותם יוצרים, שלפחות עדיין מנסים ומעזים, אילולא הייתה תחושה ש-HBO הולכים בעיקר אל מה שהוכיח את עצמו. הסברה הזו מתעגנת עוד יותר לאור העובדה שארון סורקין יוצר להם עכשיו סדרת אחורי-קלעים של תוכנית חדשות, כלומר ערבוב של כל הסדרות הקודמות שלו – "ספורט באוויר", "הבית הלבן" ו"סטודיו 60" – לכדי אחת שללא ספק תישמע בדיוק כמותן.
כרגע נותרה סדרה נוספת לסריית יוצרי HBO: ב-2003 דיוויד מילץ' הקים לחיים את המערב הפרוע והבוצי ב"דדווד" המדהימה ונטולת הסוף, והשנה תגיע אל המסך Luck שלו. את Luck יצר מילץ' יחד עם מייקל מאן, האיש שהגדיר את האייטיז עם "מיאמי וייס" ולאחר מכן הפך לבמאי קולנוע מוערך ("היט"). מככבים בה דסטין הופמן וניק נולטי, שניהם לראשונה בסדרת טלוויזיה, היא מתרחשת בעולם מירוצי הסוסים ובהתאם מתבוססת בפשע מאורגן, אלמנט ש-HBO מכירה היטב. ב-47 השניות ניכר מגע ידו של מאן, עם צילומים יפים של מירוצים ובכלל. הקטע שבו דסטין הופמן מתעצבן ומפיל את הכיסא נהדר במיוחד.
http://www.youtube.com/watch?v=FD3ec9ADHbQ
יכול להיות שמילץ' יהיה זה שיחזיר את העטרה ליושנה – בכל זאת שם הסדרה סמלי במיוחד – דבר שכל הנזכרים לעיל ואחרים, כולל "משחקי הכס" הנחמדה, לא הצליחו לעשות ל-HBO. מההיבט הכלכלי מצליחה רשת הכבלים יותר מאי פעם, אבל מבחינה יצירתית ניכר שהמוג'ו שם אבד.