אחד הדברים הבולטים ביותר ב"השנים הכי יפות", הסדרה הקומית החדשה של רשת, הוא הקאסט המרהיב שלה. הוא מורכב בין היתר מגידי גוב, קרן מור, אורנה בנאי, אורי פפר, מעיין בלום ואורי גוטליב. וואו ללא ספק.

ברם אולם. על הפרק הראשון כתב כבר אמש שין-גימל: "פספסתי שתי דקות סתם כי לא זפזפתי בזמן, אבל אני חושד שזה לא היה משנה את הרושם שלי. רוב הזמן זה לא הצחיק. היו פה ושם בדיחות שפגעו – 'אני יודע מה קורה לאנשים שעובדים איתך, זה לא נגמר טוב'. כל עניין המורה למחשבים ראוי לציון על התעוזה הסאטירית, אבל אני תוהה כמה הם יכולים לחלוב את האלפקה הזו. אני חושב שתפסתי גם איזו בדיחה ממוחזרת ממ.ק. 22, וזה מוזר כי אני די בטוח שלא ראיתי את מ.ק. 22". עמית החרה החזיק: "ממש התאכזבתי מ'השנים הכי יפות', אבל בלי קשר לטעם האישי שלי – מי שאישר לשידור סדרה כזו ב'רשת' צריך להפסיק לקחת סמים".

אחרי צפייה בפרק – תרשמו אותי עם התגובות השליליות. אלוקים אדירים, איזו פארסה מגוחכת. איך גייסו את כל השחקנים האלה לתסריט כל כך גרוע, שנראה כאילו נכתב על ידי בני 15 נטולי כל ניסיון? הרי מאחורי היצירה הזו עומדים דורון צור וירון ניסקי, שעומדים מאחורי סדרות מעולות כ"מ.ק. 22" ו"רד בנד", אז איך הגיע השיבוש הקלוקל הזה אל המסך? חלק מהשחקנים עוד הצליח למשוך ולשמור על מקצועיות מעוררת הערכה – קרן מור ואורי פפר נאלצו להתמודד עם כמה דברים מטומטמים במיוחד ובכל זאת יצאו מהם בסדר. לעומתם גידי גוב פשוט איום בתור המנהל שמחלק הוראות דרך הטלוויזיה, ללא ספק אתגר משחקי לא פשוט למישהו שאינו שחקן דגול בהגדרה, ואלי גורנשטיין קלקל את ההנאה שלי מלראות אותו שוב אחרי כל כך הרבה שנים (מאז "קשת וענן", אם אינני טועה) ביישום מתאמץ במיוחד לשורות האיומות שהושמו בפיו. כמעט כתבתי "קשה להאשים אותו" לאור התסריט, אבל אפשר להאשים אותו ואת כולם שם – מישהו היה צריך לעצור את זה באיזשהו שלב ולהגיד, "חבר'ה, זה ממש אידיוטי". אולי זה מה שמיה דגן עשתה ולכן נטשה את תפקיד המורה העירקית לאנגלית. ואפרופו, הנאמבר המוזיקלי איתה היה לטעמי הדבר היחיד שטוב בפרק, וגם זה כי אני סאקר של מחזמרים.