ההמלצות הבלתי נדלות והגעתה של הסדרה אל ה-VOD הביאו אותי לצפות סוף סוף בעונה הראשונה של "מיספיטס", סדרה ששמה העברי, "עברייני על", גם מטופש וגם לא מתאים לה. סוף סוף הבנתי את כל השבחים, את הקסם שלה, ולמה עזיבתו של רוברט שיהאן היא אסון לסדרה. מיד עם תום הצפייה העונה הראשונה – שגמעתי כמובן במהירות, בכל זאת כולה ששה פרקים – אצתי להוריד את העונה השנייה, אבל לפני שאצפה בה יש לי כמה סיכומים לגבי העונה הראשונה (ספוילרים לכולה מכאן והלאה).

על אף שנצפו פה ושם פערי עלילה שהייתי צריך להשעות עבורם את ההיגיון, בעיקר בכל הנוגע להיפטרות מגופתו של קצין המבחן, מדובר בעונה מהודקת באופן מאוד יפה. לא משימה קשה בהתחשב בעובדה שהיא כל כך קצרה, אבל די להשוות לעונה הראשונה האיומה של "המתים המהלכים" כדי להבין שאפשר גם לפספס בענק. אני חושב שחלק ניכר ממה שאהבתי נובע מההתאמה של הכוחות לאופיים של האנשים, הן בקרב הדמויות הראשיות והן בשוליות שהגיחו לפרק ולמדנו עליהן דבר או שניים: הבתולה בפרק האחרון לעונה שהופכת את כולם לנוצרים טובים לובשי קרדיגן, חברתה/יריבתה המתקרחת של קלי שמחילה על אחרים את בעייתה, ואפילו התינוק שאביו אינו בחייו. בקרב הראשיים קרטיס, שכל מהותו כרגע היא הטעות שעשה והרסה את חייו, מקבל את הכוח לחזור לעבר ולתקן את השגיאות שלו ושל אחרים. אלישה השרלילית מקבלת את הכוח לחרפן את הגברים – כוח איום. קלי הרגישה מצליחה עכשיו לקרוא מחשבות. סיימון הדחוי הופך לבלתי נראה (באפי הייתה שם קודם).

לאור התכונות החדשות ההולמות של האחרים והעובדה שהיה ברור שנגלה את כוחו של ניית'ן בסוף העונה, ניסיתי לנחש מה הוא יהיה – ניית'ן הבלתי מנוצח גם כשהוא מנוצח – ולמרות שהרמזים היו שם לא הצלחתי. הנאום שלו על הגג בסוף הפרק החותם, כאשר הצהיר בפני הזומבים החסודים שמתחתיו שהם צריכים לנצל את העובדה שהם צעירים ולהתהולל ולהשתולל – זה בדיוק הוא, צעיר לנצח, אלמותי. פספסתי אפילו את הרמז המטרים מספר פרקים לפני כן, כאשר קרטיס חזר שוב ושוב אל העבר ותיקן את כל הסיפור עם חברתו שנכנסה לכלא, באחת הפעמים הוא שב אל ההווה וגילה שכל חבריו לעבודות השירות מתים. כולם מלבד ניית'ן.

מעבר לכך אהבתי את הרגישות מתחת לכל ההשתוללות. בארי, כלומר סיימון, הבחור עם עיני האקווריום הריק; החיבור שלו עם Shygirl18 וההיטמעות השקטה שלו ברקע של יתר החבורה הביאו לכך שיחסי כלפיו נע בין חמלה גדולה לאימה שמזדחלת מתחת לעור. הסיפור של ניית'ן עם רות הזקנה הצעירה להטט מצוין בין קומדיה מעולה (וסופר לוהטת) לדרמה מכמירת לב. אמנם ראיתי את העונה הזו כדבוקה אחת שלמה, אבל נראה לי שזה היה הפרק הכי טוב בעונה.

נטלוב בסופרבלוב ממליצה בהסתייגות