לא היה לי יותר מדי זמן השבוע, אז אני מנצל את סופו כדי לרכז כמה דברים שנאספו במהלך הימים האחרונים. הראשונים שבהם הם נאומים של קונאן אובראיין וסטיבן קולבר בפני בוגרי אוניברסיטאות – קונאן בדרטמות', גם מקבל תואר של כבוד, וקולבר בנורתווסטרן שבה למד. שני הנאומים היו בדיוק באותה תבנית, הרבה דאחקות בהתחלה, בזמן שהדקות האחרונות נועדו להדריך ולהחכים ונשאו מסרים זהים. בשני האגפים קולבר היה טוב יותר לטעמי – צחקתי יותר מהנאום שלו וסופו עורר בי השראה, הניסוח שלו והאנלוגיה שהשתמש בה היו מעניינים מאוד. גם קונאן היה טוב, והתייחס לניסיונו האישי אחרי השבר בקריירה שלו והאופן שבו אסף את עצמו אחרי כן. הוא נראה לי כאן מאוד זקן פתאום.