"אני אוהב את היום הראשון, כולם כאלה ידידותיים וזה"
(ניימונד)

ציטוט אירוני של ניימונד. זה היה היום הראשון של התלמידים בבית הספר, של פרז כמורה בפועל ושל מפקד היחידה החדש של לסטר, קימה וסידנור. לכולם הימים הראשונים לא היו להיט. קימה ולסטר מחפשים בנפרד בית חדש ואילו פרז נאלץ להתמודד עם היעדר מוחלט של מרות שהוא מנסה להטיל על הילדים, וכבר בימים הראשונים מישהי חותכת את רעותה בכיתה.

בעיניי הקרבן הגדול ביותר של חוסר הידידותיות הוא דוקי. איזה ילד טוב ומסכן. בהתחלה רנדי החמוד עוד נותן לו את ארוחת הצהריים שאמו האומנת נתנה לו, אבל מעט אחרי כן אמו המפלצתית של ניימונד אשכרה לא נותנת לו להיכנס לביתה עם שאר החברים, ובהמשך חברתו לכיתה משפילה אותו בגלל הריח שנודף ממנו – הרי אין לו אפילו מים זורמים בבית. לבסוף הוא מוצא את עצמו מנחם דווקא את לטישיה, הנערה שחתכה את רעותה האכזרית, ומביא לה את המאוורר הקטן שתיקן.

קולווין שב אל חיינו, מה שטוב. הוא נתקע בעבודת אבטחה רווחית הרבה פחות מזו שהוצעה לו לפני ששמו הוכתם, וגם אותה הוא עוזב מפאת יושרתו. בעזרת חברו הכומר הוא מגיע למשרה רווחית אפילו פחות במסגרת מחקר אקדמי על הנערים המועדים לסיכון במערב בולטימור. העניין הזה מביא אותו להרפתקה מבדרת עם מנהל המחקר ולבסוף גם אל בית הספר שמככב בעונה הנוכחית. נראה מבטיח.

במקביל זכינו יחד עם באנק לראות נתח מחייו המבויתים של ג'ימי מקנולטי. אני מוכרח להודות שתענוג לראות אותו כך, עם בידי וילדיה, נינוח ושלם מכפי שהכרנו אותו בעבר. הוא הפך למשעמם כמובן, ולכן גם אין ממש לשם מה להתמקד בו בעונה הזו, אבל מבחינת הדמות זה משהו שנעים לראות.