"אני צריך להתנקות"
(פרנק סובוטקה)
מעניין שהציטוט של פרנק עולה בקנה אחד עם הפרק המקביל לו בעונה הראשונה (כלומר אחד לפני האחרון). שם הפרק ההוא היה "ניקיון". הציטוט הזה משקף היטב את הלך רוחו של פרנק וגם את של אחרים סביבו, הן באיגוד והן מחוצה לו. בפעם האחרונה שפרק נסגר עם גבו של פרנק סובוטקה המתרחק מאיתנו, זה היה כאשר ניק אמר לו "הכתובת על הקיר", ופרנק השיב "שיזדיין הקיר!" והלך ממנו. עכשיו נראה שהקיר הולך לקרוס עליו. העימות בין האחים לואי ופרנק סובוטקה אחרי הפשיטה על ביתו של הראשון, הייתה מלאת כריזמה וניצוצות. ההבדלים בין הגישות שלהם, נקיון כפיים מול שליחת יד אל הכיס של רעך, היו ברורים מאי פעם לאור התוצאות החד משמעיות. כאשר פרנק מדבר עם ברוס, הלוביסט ששכר עבור הארגון כדי לקדם את רציף התבואה, הוא מכה על החטא שנמצא בדרך שבחר. אחרי הכל, הוא צריך להתנקות.
אמנם נשאר עוד פרק לפני סוף העונה, אבל בצפייה הנוספת בה אני אוהב אותה הרבה פחות מכפי שאהבתי בפעם הקודמת, בה היא הפכה לאחת המועדפות עלי בסדרה. את הפרק הזה כתב ג'ורג' פלקאנוס, שבאופן מסורתי כותב (בין היתר) את הפרקים השניים מסוף כל עונה (והוא ממשיך באופן הזה גם ב"טרמיי", אגב). כך היה בעונה הקודמת, בפרק שבו נרצח וואלאס, וכך גם הפעם. קשה היה לי להימנע מהשוואות לעונה הקודמת, שנראית כל כך דומה בתבנית שלה. בפעם ההיא היה זה דיאנג'לו שרצה לפתוח פה באופן שיביא את החקירה למיצוי אופטימלי, אבל הבחור נוטרל עד מהרה. הפעם פרנק סובוטקה הוא זה שמסכים לדבר בשביל להציל את זיגי (השם האמיתי שלו הוא צ'סטר קרול? אה?). החקירה של סובוטקה הזכירה מאוד את זו של דיאנג'לו, בכך שעבור שניהם היא היוותה מעין חשבון נפש וגילמה בה הבטחה ענקית ליחידה.
וכמו שציינתי אחרי הפרק הקודם – גם הפעם הייתה זו ירייה מהותית שמטילה את כובד משקלה על החקירה. אז זו הייתה קימה, שהפגיעה בה הביאה את המפקדים לעצור הכל ולו כדי להציג את התוצאות, "סמים על השולחן", והפעם זה היה הירי של זיגי בג'ורג' גליקאס. אפילו לא חשבתי על העובדה שג'יי לנדסמן לא העביר את הפרטים ליחידה, הרי קוראים לעצוּר סובוטקה, למען השם. זה נשמע טיפשי אפילו בשביל הטיפשים ביותר, וג'יי אינו כזה. בקיצור, נראה לי מאולץ מדי.
בינתיים באגף השחור: מהמעט שלמדנו עד כה על האח מוזון, גילינו בעיקר שיש לו הילת אימה ואלמוות, מה שהפך לבלתי נמנע את המפגש בינו לבין עומאר, הדמות המיתית הקבועה בסדרה עד כה. ככזה המפגש היה קצר ומאוד ממצה. ירייה מהירה, שיחה זריזה והנהון, כבוד בין גנבים שמבינים שהמשחק הוא המשחק. מה שכן, וזה דבר נוסף שהפריע לי בצפייה הנוכחית, לא הבנתי למה עומאר בכלל מאמין לסטרינגר.
אנקדוטת טריוויה: אחד מהעיתונאים הצובאים על דלת משרדו של פרנק סובוטקה כאשר וולצ'ק מוציא אותו החוצה, הוא לא אחר מאשר יוצר הסדרה דיוויד סיימון, בעבר עיתונאי בבולטימור סאן.