"עסקים. תמיד עסקים"
(היווני)

כך כתבתי על הפרק אחרי הצפייה הראשונה שלי בו: הפרק האחרון לעונה השניה של "הסמויה" הביא אל סיומו את הפרשה עם תיק סגור. בדומה לעונה הראשונה, גם כאן השמחה הייתה רחוקה מלהיות שלמה, כשלמרות שהוגשו כתבי אישום והשמות האדומים הרבים בלוח הפכו לשחורים, העומדים בראש כל הסיפור הזה נמלטו באלגנטיות. טוב, ככה זה בחיים.

העניין הוא שאחרי עונה איטית ותובענית, מגיעה לנו הצופים מנחה קטנה, תשורה על נאמנותנו, והיא לא ממש הגיעה, וזאת דווקא בשונה מהעונה הקודמת. לא שהיה בילד-אפ מטורף שלא בא על מימושו, אבל זהו מין הסכם לא חתום בינינו לבין הטלוויזיה שלנו, במיוחד כשהיא באה מ-HBO – נצפה ונתמסר, אבל את סיפוקנו המלא נקבל לפחות בסופי העונות. עם זאת, קטע אחד חזק במיוחד היה שם, בסיקוונס שבסוף, בזמן שניק אחז בגדר ועברנו בין סיכום אחד למשנהו. אחד מהם היה שורת בנות שמורדות ממכולה, עוד סחורה שהגיעה ונפרקת. לאמור, ככה זה התחיל וככה זה נגמר, כשבאמצע כמה דגי רקק נכנסו לכלא והאחראים האמיתיים המשיכו ליעד הבא. אכזבה? ככה זה בחיים.

הנה דיונים נוספים מהעבר על הפרק ועל העונה:
חתול רובוט מסכם
אושן מסכמת ונוצר דיון מרתק על מהותו של עומאר ועוד
איילון צפון מסכם

"העולם ממשיך להסתובב"
(בידי ראסל)

וזה כולל גם את משלוח המסחרית של וולצ'ק ברחבי העולם. גם מהקבר פרנק ממשיך ללעוג לו. בצירוף מקרים הולם ומצמרר, את הפרק ביים אחד ממפיקי הסדרה, רוברט פ. קולסברי, שגם גילם בסדרה את הבלש ריי קול בשתי העונות הראשונות. אחרי העונה הזו, ב-2004, הוא נפטר עקב סיבוכים בעקבות ניתוח לב, והוא בסך הכל בן 58. הפרק היווה את ניסיון הבימוי הראשון והאחרון שלו.