"אם אני שומעת את המוזיקה, אני הולכת לרקוד"
(גרגס)

דניאלס יושב בבית מול הטלוויזיה וצופה בתערוכת כלבים, שם אחד מהם, כלב בית רגיל לכאורה, מפליא לבצע משימות. זה פשוט בדם שלו, ירושות של דורי דורות, נכד של נכדם של אלופים. גם במצבו המבוית הפאזל של הגנטיקה מנצח. ככה זה, זה בטבע. כאלה גם הבלשים. אם הם שומעים את המוזיקה, הם הולכים לרקוד. דניאלס כבר היה חצי רגל בחוץ. קימה הבטיחה לזוגתה המעצבנת (היא ואשתו של דניאלס צריכות לצאת זו עם זו). אבל דניאלס וגרגס זכו לפחות למשימה חדשה שתמריץ להם את הדם. ג'ימי מקנולטי הבודד והשפוף נשאר בחוץ. הוא הפיל את הרציחות על יריבו ראולס, אבל בכל זאת מוצא את עצמו חוקר את שורשיה של אחת הקרבנות, נדיה שמה. אני חושב שהמסע הזה הוא מה שמחזיק אותו בימים האלה.

בינתיים בכלא דיאנג'לו סוף סוף לומד מטעויות ומפנה את גבו לדודו, אפילו במחיר חירותו. כשם שאמר בחקירה שלו בניו ג'רזי בסוף העונה הקודמת: "אני נשבע באלוהים, הייתי במעצר שמונה חודשים והייתי חופשי יותר בכלא מאשר בבית". החופש הוא בראש. האסטרטגיה של אייבון (ובטח גם של סטרינגר) עם ההרעלה פשוט מבריקה. הוא לא רק מעיף מדרכו את הסוהר הסורר אלא מסדר לעצמו קיצור מאסר משמעותי. לא ראינו את זה קורה בעבר, אבל אנחנו מבינים שלא בכדי הוא הגיע למעמד שהגיע.