"סמים על השולחן המחורבן"
(דניאלס)

ירי בשוטרת. מדהים לראות עד כמה הדבר הזה מלחיץ את ארגון ברקסדייל. הנקמה והפוליטיקה עמדו בחזית אחרי שקימה נורתה. עבודת שטח משטרתית מצוינת ומעניינת מצד אנשים שבדרך כלל לא נמצאים בשטח, כמו המפקד ראולס והסמל ג'יי. סמים על השולחן המחורבן, חייבים מראית עין עד שמוצאים את הרוצחים עצמם, אם בכלל מוצאים אותם. זה דופק את החקירה המתמשכת של ברקסדייל? זה לא הפריע להם לפני כן, ועכשיו זה מפריע להם פחות מאי פעם.

מקנולטי מתקשה להתמודד עם הירי בקימה. היה יפה (ומעט משעשע) לראות כיצד ראולס מבהיר לו שאין לו שום אשמה בכך שהיא נורתה. כשמקנולטי מתאושש הוא יוצא למסע זועם כדי למצוא את הרוצחים. בלי שמץ של סבלנות לדיפלומטיה הוא שורף את הגשרים המעטים שיש לו במסדרונות בית המשפט, קודם עם רונדה ואחרי כן עם השופט פיילן, הצ'מפיון שלו בכל הסיפור הזה, שעכשיו מסתובב ומתכופף בפני הפוליטיקה אחרי שחזר לרשימת המפלגה ולמירוץ למינוי מחדש.

הסצינה של דיאנג'לו הנוסע עם ווי ביי כצאן לטבח שלא קורה היא אחת הזכורות לי בסדרה. אני שוב אומר שלארי גיליארד ג'וניור הוא שחקן אדיר. האופן שבו בנה את האימה החל מהרגע שנפגש במועדון עם סטרינגר וביי ועד שהגיעו לביתו של האחרון והוא עמד לקבל בהכנעה את הכדור, היה מופתי ממש. הזכיר לי במידה מסוימת את הסצינה הבלתי נשכחת מהסרט "החבר'ה הטובים", שלא ארחיב לגביה כדי לא להרוס למי שלא ראה.

עלה בדעתי שיש הקבלה מעניינת בין וואלאס לבאבס. שניהם פרשו מהחיים המוכרים להם, מה שהגיע לשיא בפרק הקודם כשוואלאס נשלח למפרץ (ולא לחוף) ובאבס נעזר בוויילן ובקימה כדי להתנקות. עכשיו אנחנו למדים לגבי וואלאס ש"אפשר להוציא את הבחור ממערב בולטימור אבל…", ובמקביל באבס נופל קרבן לחוסר תשומת הלב של מקנולטי המוטרד ונשלח אל המקום שממנו ניסה להתרחק עם כסף בכיסו. כל הכבוד לו שהצליח לעמוד בכך בכל זאת. וואלאס, בניגוד אליו, רוצה לחזור לשיכונים, לבולטימור. הוא לא איש של כפר ושל צרצרים. הוא מתקשר מדי יום אל פוט גם אם אין לו שום דבר לומר, רק כי הוא מתגעגע. פרז רושם את שיחת הטלפון שלו עם פוט כלא רלוונטית.