"…כשזה לא התור שלך"
(ג'ימי מקנולטי)
זו הפעם השלישית שאני צופה בפרק הראשון של הסדרה, אבל רק הפעם קלטתי את הניואנסים הפיילוטיים שבו. למרות העובדה שהוא רחוק מלהיות פיילוט רגיל שבו מוצג סיפור שמציג את הרקע ואת הדמויות ואגב כך מניח יסודות לתחילתו של סיפור, בפועל זה בדיוק מה שקרה בפרק הזה. ההבדל הוא שכאן יש מיליוני דמויות, ושהרקע לא מורכב מדברים שראינו לפני כן בעבר, לא בהיקף כזה ולא בטון הזה. כה מציאותי ואפרורי ועם זאת כה לירי.
קארבר: אי אפשר אפילו לקרוא לחרא הזה 'מלחמה'.
הרק: למה לא?
קארבר: מלחמות נגמרות.
בקומנטרי דיוויד סיימון מספר שאת השורה הזו כתב אד ברנז, שותפו לכתיבה, שוטר ומורה בדימוס, שלחם גם בווייטנאם וגם בסמים.
הטיזר שלפני הפתיח, עם גופתו המוטלת של סנוט בוגי, ניסה להציג את כל העניין – או לפחות את ההיבט המהותי בו – על רגל אחת. על פניו עוד כושי מת במשכנות העוני של הצד המערבי בבולטימור, אבל לא, הוא היה אנושי. "זה לא נראה הוגן", אומר איש המשטרה מקנולטי לאיש השיכונים שלצדו, חברו של סנוט, על הכינוי שהמנוח זכה לו בחייו שלא בטובתו. "החיים יכולים להיות כאלה", אומר לו החבר. איש המשטרה ואיש הרחוב רואים עין בעין. הדם של סנוט נוזל ברצועות על הכביש.
פחות משלוש דקות ארכה הסצינה הזו, שיחה בין השניים. היא לא סיפקה לנו דבר מהסיפור שבא אחריה אלא נטעה את רגלינו בתפאורה הזו, הבולטימורית, עם הלבנים האדומות. הסיפור עצמו שבא אחרי כן הוא האפרוריות שבעבודה, על שרשרת הפיקוד, על שרשראות באופן כללי. מקנולטי נוזף בבאנק שותפו על כך שלא חיכה לתורו בסבב הטלפונים וכך נפל עליו מקרה רצח מחורבן, ובינתיים מדבר לא לפי תורו עם השופט. אנשים אולי נרצחים ומותם לא נפתר, אבל זה קרה בשנה שעברה, כבר לא רלוונטי. אנחנו צריכים מעצרים מהירים ואנשים שילשינו על האנשים שמעליהם, זה הכל. הבו לנו את המקרה השבועי כדי שנפתור אותו עד סוף הפרק. ראולס שמקנה למקנולטי את תשומת הלב המוחלטת והמלאה שלו עם אמותיו הזקורות היה פשוט נהדר. כאשר מאוחר יותר מקנולטי השיכור השתין על המסילה מול הרכבת המתקרבת, המסר היה ברור ביותר.
את אותה חוויה מפוקפקת שעובר מקנולטי בשיחה עם ראולס, דיאנג'לו עובר עם דודו הנוזף. שני גופים לוחמים שבשניהם ההיררכיה דומה. דיאנג'לו מועבר מתפקידו במגדלים אל "הבור", החצרות הזוטרות, שם נערים משמשים לו לעזר. בין הצעירים האלה אפשר לזהות בו משהו שונה. הוא מפחיד אותם בכך שהוא "killed a nigger", אבל לא נוקט את פעולת העונשין הכבדה ביותר כאשר מסומם מנסה לרמות אותם. בין החבר'ה שלו בחצר, וואלאס אולי מתקשה לעשות חישובים חשבוניים תחת לחץ, אבל יודע שאלכסנדר המילטון לא היה נשיא.
את מה שדיאנג'לו לא עשה, ענישה סמלית, עשו האנשים שמעליו. עֵד שהצביע במערכה הראשונה, ימצא את מותו במערכה האחרונה. דבר נוסף שלא זכרתי ושהבחנתי בו רק בצפייה הנוכחית, הוא הפלאשבק שנעשה בסצינה הזו לתחילת הפרק כדי שנזהה את הגופה שעל הכביש. זה משהו מאוד לא אופייני לסדרה – ואכן לא חזר בה מאז – ובקומנטרי על הפרק אומר דיוויד סיימון שהם עשו זאת לבקשת HBO, שחששו שהצופים לא יקשרו בין הגופה לעד.
עוד הוא אומר בקומנטרי שהסיפור על סנוט הוא אמיתי מהתקופה שבה עקב אחרי בלשי מחלק הרצח כאשר כתב את הספר שעליו מבוססת "רצח מאדום לשחור", כמו גם הסיפור על העכבר שבאנק ירה בו. בנוסף הוא מספר שדמותו של באבלס מבוססת על אדם אמיתי, ערבי במקור, בעל זיכרון צילומי לפרצופים. הוא היה המודיע הכי טוב שהיה לאד ברנז.