הנה הדיון שהיה לנו בפורום באג'נדה על "מד מן" עונה 2 פרק 6.
כל אישה היא מרילין או ג'קי. אני חושבת שזה הרעיון האהוב עלי בסדרה וכנראה הפרק בו התאהבתי בה. הרעיון הפשוט והמובן מאליו הזה, שרק צריך שישימו אותו במילים. כמובן שזה לא מדויק, זה לא שכל אישה נופלת לאחת מהקטגוריות סתם כך, אלא שבעיני הגברים הן תופסות משבצת זו או אחרת, ומודעותן למשבצת זו מלמדת לא פחות על האישה מאשר על הגבר.
יש כאלו שהחלוקה לגביהן ברורה, כמו הנערה החדשה ג'יין, שהיא ג'קי נוצצת, או ג'ואן (שמרילין היא בכלל היא), שיודעת איזו משבצת היא תוספת ממילא, אז היא עושה כל שביכולתה כדי להתאים אליה בדיוק. אבל לא כולן נכנסות למשבצת הזו. פגי היא ילדה, וצריך להיות אישה כדי להבשיל לכדי אחת מהשתיים. היא מנסה להבין את מקומה לאורך הפרק, אחרי שבובי אמרה לה לא להפסיק להיות אישה רק כי היא במגרש הגברים, ג'ואן מייעצת לה בכל זאת ללמוד את השפה. המשמעות מבחינתה של פגי היא שהיא צריכה ללכת לכיוונה של מרילין, עם המחשוף והשפתון, אבל כמובן שיש דרכים אחרות.
אף אחד לא יגיד שבובי היא מרילין, ולא נראה שהיא נכנסת לאיזושהי תבנית של איזושהי אישה, אבל היא גם לא גבר, כמו שהיא מעידה על עצמה. ברגע שפגי תתבגר היא גם תהיה אף אחת מהשתיים, אלא מודל חדש משלה, שלא זקוק לגבר לא בשביל אהבה ולא בשביל כסף, ועד שהיא תצליח להגיע לשם היא תוסיף להיות מתוסכלת מיחס הקולגות (וג'ואן כבר אמרה לה שמה שמבדיל ביניהן הוא שג'ואן לעולם לא מודאגת ממה שאנשים חושבים עליה).
לעומתה בטי היא איפשהו בין ג'קי ומרילין: היא מאוד רוצה להשאר מרילין, נחשקת ויפה, אבל מצד שני נהנית לרוב בתפקידה כג'קי, אשת איש מצליח. במובן מסוים היא הייתה רוצה למלא את שני התפקידים כדי שדון לא 'יצטרך' לחפש מרילין במקומות אחרים, למרות שרוב הנשים איתן הוא בוגד בה הן הכי רחוקות ממרילין שאפשר. הדיכוטומיה מודגשת כשהיא משמשת כג'קי לדון באירוע של הקאנטרי קלאב, בעוד שהיא מרילין לבחור שהיא פגשה ברכיבה על סוסים, ומאוחר יותר באותו מקום היא קונה את בגד הים שמשייך אותה באופן ברור לצד השני. קל לסווג גם את טרודי, למשל, לתפקיד של ג'קי (היא כנראה הכי מתאימה מכולן שם לאחת המשבצות, אולי כי היא דמות קטנה כל כך שקל לראות אותה באופן חד ממדי), ולכן אך טבעי שפיט מתנחם בזרועותיה של העתק מרילין מושלם, כולל האמביציה והכל.
בסיכומו של דבר אני חושבת שהפרק הזה הוא ההצגה הכי טובה, וסיכום ביניים הכי מוצלח, של הנשים של שדרות מדיסון, ובגלל זה אני אוהבת אותו כל כך. על פניו מאוד קל לחלק את הנשים לשתיים, כמו שג'ואן עשתה בפרק הראשון: אלו שבנות מזל ויצליחו בעבודה ויעברו למנהטן, ואלו שממש בנות מזל ויעברו לפרברים עם אחד מאנשי הפרסום. "מד מן" מראה בכישרון רב שנשות שתי הקבוצות הן הכל מלבד בנות מזל, ומציגה שוב ושוב אלטרנטיבות, כמו רייצ'ל, פגי, בובי, לכך שאפשר להיות מצליחה וגם עצמאית. מחיר שמשלמים על כך הוא יקר, תמיד, אנחנו רואים שפגי מוותרת על העקרונות שלה ושבובי מוצאת את עצמה קשורה, אבל גם מי שלכאורה נכנסות למשבצת הן אומללות.
המסר קצת עגמומי, שהכל יהיה נורא לא משנה איזו דרך תבחרי לעצמך, אבל ההצגה מהצד השני של הגברים כאומללים, ומייצגם הפעם הוא דאק, שאשתו לשעבר מתחתנת בשנית, הילדים שלו לא מכירים אותו ולא רוצים אפילו זיכרון יחיד ממנו: הכלב צ'ונסי, מה שמרמז שהבעיה היא לא המין, אלא המיקום. מנהטן מאמללת, מהפרק הראשון ועד היום.
