יומני הערפד 2.06.
פרק עמוס ברגש שהמחיש פעם נוספת כיצד מלבד עלילות המתח המפותלות מדובר פשוט בדרמה מצוינת. בראש ובראשונה עמד החיבור היפה של קרוליין עם אמה, סוף סוף. קנדיס אקולה מופלאה בהעברת רגש, מהניואנסים הכי קטנים, כמו למשל בשיחה של קרוליין עם בוני, ועד לדרמות הגדולות כשנאלצה להפנט את אמה. כתיבה מצוינת (של נשות "המגן" ו"אנג'ל", אליזבת קראפט ושרה פיין) ומשחק באמת משובח. גם פול ווסלי הפגין משחק מעולה בסצינת הפרידה של סטפן ואליינה, והצליח לרומם את הסצינה הזו ולרגש מאוד על אף נוכחותה של נינה דוברב הבלתי נסבלת.
הסצינה הסופית מעניינת. כבר כמה זמן, שלא לומר מאז תחילת הסדרה, שדמותו של מאט מיותרת למדי בנוף הכללי. זה גורם לי להאמין שקו העלילה שנפתח עם הסצינה האחרונה אכן יביא למותו, בתואנה של מיצוי הדמות. אם כן, בכך הוא יצטרף לאחותו הטלוויזיונית והשניים יהיו הקבועים היחידים בסדרה שמתו (קצת בדומה לבון ושאנון ב"אבודים", עכשיו כשאני חושב על זה).