הנותרים 3.05: זה עולם מאט מאט מאט מאטורף

פורסם ע"י ‏יעל וזהו‏
בתאריך 05/06/2017 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "הנותרים" עונה 3 פרק 5

כריסטופר אקסלטון, הנותרים

כשהחל הפרק, עם השם (המשעשע) המגלה מיהו הגיבור הראשי, מיד חשבתי: הו, לא. לא שוב הפרק-העונתי-והגרוע-בכל-עונה נוסף אודות הכומר. האם לא קיבלנו חנינה ממנו הפעם, בזכות קווין האב על תקן איוב המודרני ושליח האל מטעם עצמו להצלת האנושות דרך מסע רצוף מכשולים וסטירות לחי, שאינו לומד לקח? כשהוא הסתיים, שנייה-שתיים לתוך מנגינת הסיום, בהיתי בכותרות ואמרתי לעצמי בקול: וואט דה…? מה?

זה היה אולי הפרק ההזוי ביותר ב"הנותרים". ואנחנו מדברים על סדרה שבה אדם שנורה למוות מתעורר במלון הזוי היישר לערב הקריוקי, שבה 2% מאוכלוסיית העולם נעלמת בלי הסבר כהנחת המוצא ושבה ליב טיילר היא שחקנית. הנה שלושה דברים בשליפה שלעולם לא הייתם מנחשים שיקרו בעוד פרק מעלילותיו של הכומר:
1) תנוחת יוגה בעירום גברי מלא כדי להגיע לכפתור האדום של פצצת האטום.
2) יותר עירום וסקס (על יאכטה!) מפרק ממוצע של משחקי הכס.
3) שהתירוץ לכך יהיה קשור באריה זקן מקרקס במקסיקו.

בצפייה הראשונה הביזאריות הכללית סביב בה נטוע הפרק היתה בעיניי בעוכרו, אבל גם אם הייתם אמביוולנטיים לגביו שווה לצפות בו שוב תוך ניפוי התפאורה בדמות כת האריה שנולד עם ויאגרה ביד: יש בו כמה סצנות מופלאות, חומר למחשבה, הומור משונה, משחק מצוין ושבירה של התבנית הקבועה של הפרקים סביב הכומר מאט: זה היה אגרוף אחד יותר מדי מאלוהים, יהווה, הקול של המשחקים האולימפיים, או איך שלא תקראו לו.

זהו הפרק שבעצם מסמן את הסדרה כאגנוסטיקנית (כנראה), אולי לפרקים אפילו מעט פוזלת לכיוון האתאיזם שם מרחוק, כי בניגוד לפרק הקודם היא מציגה את חוסר התוחלת באמונה, את הצורך להיאחז בנראטיב שאדם ממציא לעצמו ובאותות שהוא מדמיין משמיים, לא דרך אדם עם עבר של שפיות מעורערת ושמיעת קולות תוך סגידה לספר הקדוש "נשיונל גיאוגרפיק מאי 1972", אלא דרך הכומר הטוב, נציג הדת הנוצרית הממוסדת. שימו לב, אגב – אולי שמתם לב, ולא כמוני הכופרת שגילתה את זה רק בחיפוש הפסקול בגוגל – לבחירה המעניינת לפתוח את הפרק במין קטע מוזר של מלמול, שהוא בעצם תפילה יהודית (אשרי יושבי ביתך), וגם מה שהיה נדמה לי כשירת כנסיות נוצרית במהלך הפרק היו כולן תפילות יהודית (אבינו מלכנו, למשל) דווקא. האם לא רצו להרגיז את הציבור הנוצרי עם שימוש בתפילותיו כפסקול לאורגיה המשונה, או שמה רצו להכות שתי דתות ממוסדות בפרק אחד?

It's a mad mad mad world סביב מאט מאט מאט, וכרגיל, שום דבר לא הולך לו. המשיח נעלם לאוסטרליה, צרפתי משונה ועירום מפוצץ אי נידח (בסצנה מוצלחת שעונה על השאלות מסוף הפרק הקודם) ומשבית לו את הטיסות, הטיסה שהשיג לא נוחתת בשדה התעופה הנכון, והוא היה מעדיף מחלת ים קשה על פני הפרטנרים שאיתם הוא חולק את ההפלגה. מילא אנשי כת הפסיכים, אבל הוא בנה על "משלחת שלושה חכמים", וקיבל 3 חכמים ולורי. "אני לא מאמינה שהאיש הזה (קווין) הוא הביאה השנייה של ישו", היא אומרת, וסוף המשפט הזה מלווה ברעמו של כיס אוויר בטיסה. המבט של מאט זורח. הוא משלב ידיו בחיוך קטן אך יודע כל: אלוהים הראה למחללת הקודש את כוחו.

A post shared by Damon (@damonlindelof) on

הבחירה למקם את פרק הכומר אחרי הפרק על קווין האב, מראה על הדמיון ביניהם: מאט כה חדור משימה אלוהית שהמציא לעצמו שהוא אינו רואה דבר סביבו. הוא מופתע כשלורי תוהה למה הוא לא ניסה להתקשר לנורה כאילו שכח מי זו (אגב, באופן שמזכיר את נורה עצמה, שהיתה כה חדורת משימה להגיע לאוסטרליה שלא עלה בדעתה המובן מאליו – לחלק את הכסף בינה לבין בן זוגה כדי למנוע בעיות בשדה). הוא לא קולט בכלל שאין סיכוי לחזור עם קווין בזמן למירקל ולהשלים את המשימה. הוא תקוע באותו נראטיב שהמציא: "זה ריפא את אשתי, זה העניק לי את בני" – בלי לקלוט שאותה דבקות שלא רואה מה קורה מצדדיה היא גם זו שגרמה לו להפסיד את שניהם במו ידיו.

"העזיבה של מרי היתה מבחן", הוא אומר לג'ון. כבן דמותו של איוב ביקום של הנותרים, מאט למוד מבחנים, עוד מילדותו בצל מחלה קשה והתייתמות מהוריו בשריפה. אבל עכשיו, מששבה המחלה שבגללה החלה אמונתו להמריא (בגלל המחשבה שאלוהים שעה לתפילותיו כילד ובא להצילו), העובדה שאפילו המתחזה לאלוהים מתעלם ממנו היא מבחן אחד יותר מדי.

כמו אחותו, שנתלית בתפקיד מומצא של חושפת הונאות כדי לתרץ את רצונה לשוב אל ילדיה ולקבל תשובות, מאט מתקשה להסביר לחכמים (ולורי) את האובססיה סביב ברטון: הוא נתלה בהתחלה בעובדה שהוא מתחזה, אחר כך ברצח, אבל בסופו של דבר הוא כועס, הוא כועס על התעלמותו של אלוהים, וכרגע הוא יסתפק לפחות בשטיחת טענותיו מול הטוען הכי קרוב לכתר.

אלוהים, הידוע גם לשעבר בשם דייויד ברטון.

קל לפספס את זה (אני מאשימה את הזקן), אבל זו לא הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים או שומעים על דיוויד ברטון. הבחור על הגשר בפרק המלון הראשון בעונה הקודמת, שתופס את קווין בצווארו ומזהיר אותו שאם יהרוג את פאטי הוא לעולם לא יהיה אותו הדבר. הוא גם האדם שאומר לקווין לשיר בקריוקי בתום העונה. למעשה אנחנו שומעים עליו עוד קודם – בפתיחת העונה השנייה "אלוהים" שעל העמוד שולח דרך מייקל מכתב הממוען לדייויד ברטון. שני פרקים אחר כך הידיעה על שובו לחיים נשמעת ברקע בטלוויזיה כולל המשפט המעניין: "הוא אמר שהוא כרגע חזר ממלון".

הסצנה הטובה ביותר בפרק היא סצנת העימות האחרון בין מאט לברטון. משחק מעולה של שני הצדדים, ודיאלוג שמלא בהומור ("אתה כופר באבהות?", "זו מילה של מריה מול שלי") מחד אבל מרגש מאידך, בתהליך שעובר מאט במהלכו ממאשים אדם מטורף בהתחזות לרצח למאמין, שבעבור סוף סוף קבלת תשובות מאלוהים מוכן לראות אותו בזוכה מדליית הארד בקרב רב, רק כדי לשאול: "למה? כי חייבת להיות סיבה".
"כי חשבת שאני צופה, כי חשבת שאני שופט", אומר לו ברטון, עשית את זה בשביל עצמך. נבואתו מתחילת הדיאלוג מגשימה את עצמה: מאט משחרר אותו כשהשיג את שרצה, את תשומת לבו של אלוהים.

דווקא הדיאלוג המוזר והמטורף הזה משחרר סוף סוף את מאט. הלא אם קצין משטרה יכול לקום מהחיים ולהפוך לישו, אין שום סיבה ששדרן ספורט שהתארח עמו באותו המלון לא יוכל להיות אלוהים, ועוד כזה שספר הבשורה שלו מתומצת באופן קריא ונוח על כרטיס עם למינציה (אגב, את הכרטיס המלא אפשר לקרוא למעלה. החלק האהוב עליי: "הביצה והתרנגולת הגיעו סימולטנית"). למעשה, באיזשהו אופן, בעוד אחד מכפלי המשמעות הרבים בפרק, דייויד ברטון אכן ריפא אותו. טה-דההה!

הוא מושך את ידיו מהחיפוש אחרי קווין. הוא משלים עם מותו הקרב. הוא מסתכל שליו על האופק.
ואז מגיע אריה וטורף את אלוהים.

זו הסצנה השנייה הטובה ביותר בפרק. בסופה מאט מסתובב אל החכמים (ולורי) ובעיקר ישירות אל הצופים בבית, וכמו פאנץ' ליין של בדיחה בשבירת הקיר הרביעי, בלי שנדע אם הוא מדבר על אלוהים או על דייויד ברטון, הוא אומר: "That's the guy I was telling you about".

תגיות:
  • miss bojarsky

    אני כה שמחה שכתבת על הפרק המופלא הזה שאכן הצליח איכשהו להגביר את רמת המוזרות בסדרה ל-11.
    הוספת לי המון. אני תמיד אהבתי את הפרקים של מאט, אפילו כתבתי פה אי אז בעונה הראשונה פוסט מאוהב בפרק שלו מהעונה הראשונה.

  • Zohar Naveh

    יש גם את הסיפור של דניאל בגוב האריות, אותו קורא מאט במטוס, כמעין הקדמה לפינאלה של הפרק. בעיני, אחד הפרקים המבריקים בסידרה

  • meiravre

    היות שברגע האחרון הדבקתי את הקצב בסדרה, אני יכולה להגיב סוף סוף:
    באופן כללי, הפרקים עם קווין ונורה הם כמעט תמיד טובים מאוד, גם אם מוזרים (ע"ע פרק 7) ואילו פרקים בלעדיהם נטו לקצה המתיש והתמהוני של הסדרה, כשהפרק הזה היה השיא. סצפציפית היה בא לי למות מהשימוש באבינו מלכנו ואשרי יושבי בביתך בפרק הזה, במה שנראה כמו פרובוקציה אקראית שלא מתכנסת למשמעות כלשהי.

    • יעל וזהו

      כמו שאמרתי, התגובה הראשונית שלי על הפרק היתה שהוא מאוד מאוד מוזר, ומלכתחילה סף הסבלנות שלי היה נמוך נוכח שני פרקי הכומר החלשים הקודמים. כמה אפשר לראות אדם דופק את הראש בקיר ומופתע שזה כואב ושהקיר עוד שם?
      אבל זהו באמת פרק שונה, מבריק ומרתק אם שמים בצד את הביזאריות שלו שמושכת יותר מדי תשומת לב, בעיקר בגלל ההפתעה הראשונית והפרובוקטיביות שלה. לכן כדאי מאוד לצפות בו שנית.

      אולי בגלל נקודת הראות האחרת שלי בנושא אמונה ודת, אני רואה את ההיגיון בשימוש בניגונים הדתיים. הפתיע אותי שהם היו יהודיים ולא נוצרים (לא שמתי לב לזה כשצפיתי בפרק), אבל כמו שכתבתי, יכולות להיות לזה מספר סיבות (סה"כ הנצרות נולדה מתוך היהדות).
      הפרק, כמו שאני רואה אותו, אומר – אין באמת הבדל בין מאט לקווין האב, בסופו של דבר אנשים נוטים לברוא לעצמם את דמות האלוהים כפי שהם רואים אותו, לספר לעצמם סיפורים ולבנות נראטיבים ודתות כדי להסביר לעצמם את העולם סביב ולמצוא בחיים היגיון, מטרה, או כוח ואמונה להמשיך הלאה, בין אם זה לגרור איזה שוטר בחזרה לעיירה קסומה בטקסט, בין אם זה להטביע אותו כדי שימצא בעולם הבא שיר אבוריג'ני, ובין אם זה תחייתו מהמתים של ישו או קריעת ים סוף או חזון יוחנן או הנחש והתפוח בגן עדן.

      • meiravre

        הניתוח שלך עזר לי להבין את הנקודה של הפרק אבל אני עדיין חושבת (מסיבות דתיות או אחרות) שזה נעשה באופן לא משכנע.

  • Mika Gill

    אחלה ניתוח, יעל. תודה!

© עידו ישעיהו