הנותרים 2.01: אקסיס מונדי

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 07/10/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר פתיחת העונה השנייה של "הנותרים"

 

קשה היה לשער מה תביא איתה העונה השנייה של "הנותרים". קודמתה התבססה כולה על הספר באותו שם ובהתאם נגמרה עם סוף סגור, כך שאת ההמשך נדרשו דיימון לינדלוף וטום פרוטה, שכתב גם את הספר, להגות כמעט מאפס.

העונה השנייה עושה הכל כדי להמחיש לנו שהיא שונה. היא נפתחת עם דקות ארוכות שבמהלכן אנו עוקבים אחרי אישה פראית כלשהי בחצי עירום שיולדת בטבע לבדה ומנסה לשרוד עם תינוקה, אך לבסוף מתה. מי היא? איך איך קשורה למשהו? לא ברור. שני שלישים מהפרק עוברים עד שאנחנו רואים מישהי מהדמויות שהכרנו בעונה הראשונה – הכומר מאט ג'יימיסון (כריסטופר אקסלטון) – וזמן נוסף חולף עד שמגיעות כמה מהדמויות היותר מרכזיות: קווין (ג'סטין ת'רו), ג'יל (מרגרט קוואלי, כפילתה של איילת שקד), נורה (קארי קון בתסרוקת שובבית מחמיאה בהרבה) והתינוקת החדשה. את כל אלה אנחנו רואים מבעד לעיניהם של בני משפחה שלא הכרנו לפני כן המתגוררת בעיירה ג'ורדן, טקסס, מקום שבו אף אחד מהתושבים לא נעלם ב-14 באוקטובר לפני כמה שנים (ועל כן שינתה את שמה ל"מיראקל").

הגיאוגרפיה הזו מקנה ל"הנותרים" וייב שלא דומה כהוא זה למה שהתרגלנו אליו בעונת הבכורה. וייב שניכר מיד עם הפתיח החדש הענוג (והמוצלח) בהרבה מקודמו. בראש ובראשונה – היגון הסמיך איננו כאן. מתבקש כשמדובר בעיירה שלא איבדה אף אחד, אבל גם משנה מאוד את מיקומה הרגשי של הסדרה והופך אותה ליצירה כמעט אחרת. מעבר לכך, גם המתכונת השתנתה. שניים מהפרקים הבולטים ביותר בעונה הראשונה של "הנותרים" היו "שתי סירות ומסוק" ו"אורחת", ששברו את העלילה המתמשכת לטובת פרקים שהתמקדו בלעדית באחת הדמויות. עכשיו, על סמך שלושת הפרקים הראשונים, זה הנתיב שבו הולכת העונה החדשה. כל אחד מהשלושה עסק בדמויות אחרות עם סצנות חופפות ביניהם.

המתכונת הזו חזקה ועובדת כשם שעשתה בעבר, וקשה לשפוט באמת בלי להגיע לסוף העונה, אבל בניגוד לתחילת הסדרה נדמה הפעם שהיד המכוונת פחות בטוחה בעצמה. יש הרבה פחות עיסוק בדמויות והרבה יותר מיסתורין. הוא אמנם מורכב מהמון אימג'ים חזקים – תחום שלינדלוף, איש "אבודים", תמיד הצטיין בו – אבל ככל שנוקפות הדקות קשה להימנע מההרגשה שמושכים אותנו באף.

זה נכון בעיקר בפרק הראשון. דברים כמעט נאמרים אבל אז מישהו קוטע (מה קרה לאשתו של הכומר?), נבואות מוזרות ניתנות בלי שיחפרו בהם (דבר רע עומד לקרות? מהו הדבר הרע?) והררי רגעים וסמלים סתומי פשר משובצים לאורכו. האישה הפראית שיולדת, דייג בשם ד"ר גודהארט, זקן שוטה שקבע את מקומו בראש מגדל, רעידות אדמה חוזרות ונשנות, מישהי בבגדי כלה המשקה את הדשא בחצר ביתה, שוב בטלוויזיה "קרובים רחוקים מאוד", ובעיקר הרבה חיות. יותר מדי חיות. אם בעונה הראשונה היו מטאפורות מובהקות יחסית בדמויותיהן של כלב ואייל, הפעם כבר בפרק הראשון אנחנו מקבלים עיט המרחף מעל האישה, נחש שמכיש אותה, צרצר מטריד בבית, ציפור קבורה שבכל זאת חיה ועז שנשחטת בתוך דיינר. העודף הזה הרבה פחות בוטה בפרקים השני והשלישי של העונה, והיה עדיף להתחיל איתם, אבל ניכר שפרק הבכורה מהווה הצהרה. בעבר היינו שם, עכשיו אנחנו כאן.

השינוי הזה תקף גם בכל הנוגע לעיסוק בעל טבעי. מלבד האירוע שבמסגרתו נעלמו מיליונים כלא היו, העונה הראשונה הציגה לנו באמביוולנטיות גדולה אירועים שעשויים להיות על טבעיים. ההזיות של קווין ואביו תרמו לכך. וויין, שהחיבוק שלו העלים את הכאב של אנשים, יכול באותה מידה להיות פלציבו שמספק לאנשים משהו להאמין בו. הפעם נדמה שדוחפים יותר לכיוון פחות ארצי, עם הציפור הקבורה שחיה למרות הכל ועם נבואה על דבר רע שמגשימה את עצמה היטב.

בין אם אתם מהאסכולה שלא תסמוך יותר על דיימון לינדלוף לעולם אחרי הסוף של "אבודים" ובין אם אתם שייכים לאלה הסבורים שהוא למד מטעויותיו, העונה השנייה של "הנותרים" בהחלט דורשת להפקיד בו הרבה אמון, ובשליש הראשון שלה היא עושה זאת בלי לספק לנו יותר מדי תשורות. אמנם לא חסרים רגעים יפים ונבונים בפרקים הראשונים, אבל בסיכומו של דבר מדובר בירידת מדרגה משמעותית ביחס לאופן הממגנט שבו פעלה העונה הראשונה בתחילתה. אפשר רק לקוות שהם יודעים לאן הם הולכים עם כל זה.

קטנה

אפרופו "קרובים רחוקים מאוד", אחד הקטעים החמודים בפרק הבכורה היה משהו שג'ון, האב במשפחה החדשה, צפה בו בטלוויזיה. מתברר שבניגוד למה שנאמר לנו בעונה הקודמת, לא כל שחקני הסיטקום האייטיזי נמוגו ב-14 באוקטובר, אלא מארק לין-בייקר זייף את היעלמותו, עקר אל מקסיקו, וכעת נתפס על ידי תוכניות הרכילות.

פורסם לראשונה בוואלה

תגיות:
  • Michael Ginzburg

    היכן שאתה ראית היסוס וחוסר ביטחון, אני ראיתי מלאכת מחשבת של כתיבת דמויות ואריג עלילתי חכם ורגיש. סיקוונס הפתיחה עוצר הנשימה הדגיש את המוטיב הנוצרי החוזר בסדרה – ובכלל יש להתייחס לכל הסמלים כתימה דתית ותו לא – הקשר בין המקום והזמן, גורלות כתובים מראש. האמא הפרה-היסטורית גם כן חוותה היעלמות טראגית של הקרובים לה, ככל הנראה יש להניח שזו הייתה משפחתה, לכן היא מצטיירת כעוגן האוניברסלי של הפרולוג.

    כל בעל-חיים המופיע בפרק אפשר להסביר כך או אחרת את משמעותו לפי פרשנות אישית שלך, אי אפשר ככה סתם לשלול את קיומם. העז, למשל, הקרבתה נועדה אני מניח לשמור על רוחה של "נס" כעיירה טהורה, לכן כל מני פנאטים מאמינים כי האל הטוב חס עליהם והוא ראוי שיזבחו לו.

    אינני חש תיסכול, מבוכה או בלבול מהמתרחש. זו לא המטרה. כל הטון של הסדרה נועד על מנת להקנות לנו חומר למחשבה. זה יכול להציף אותנו ברגשות מעקצצים או התרעמות על הבחירות וההחלטות של מי מהדמויות אבל בגדול כל הסיפור נסוב סביב אובדן. ואובדן אמור להכניס את תת המודע למצב של ארגון מחדש, מה שמניב ערפל בנוגע לעתיד. ובמיוחד בנוגע להווה.

    קטנה:

    פאי התפוחים, לפי מועדון ה AV, ואני זורם עם הפרשנות, מייצג את הפחד הנוראי של ג'ון מהלא נודע. והוא לא יכול פשוט לקחת את הפחד הזה ולהעביר אותו הלאה, לשכנים. הוא צריך להתמודד. אם לא נתמודד בעיתות משבר, מה פשר חיינו אם כך?

    • דוד

      קודם כל, אוהב לקרוא סיכומים שלך.. אבל מה בפתיח הפרה היסטורי הדגיש לך מוטיב נוצרי?
      אמנם יש הרבה בתוכנית בנושא אבל דווקא שם לקחתי את זה במובן שמציגים לנו את האדם בבסיס שלו .. הצורה החייתית, המגוננת, הטבעית ביותר של בן אדם..

      • Michael Ginzburg

        תודה!

        בעיקרון, בנצרות יש מוטיב של רוח האדם נגד הטבע, גאולה במצבי משבר, אז הפתיחה אפשר לקשר אותה אל סך העלילה.

        • דוד

          אוקי. טוב לדעת.. יש לך איזה תיאוריות לגבי הדמויות העונה?
          אני מרגיש מאיווי משהו קצת פגאני/טקסי..
          האמא עם הציפור החיה בקופסא..
          האיש על המגדל..

          • Michael Ginzburg

            מניח כי לא נראה את איווי בהמשך העונה, אלא אם כן יהיה טוויסט לא צפוי. כבר חזינו בפגאניות, סצינת העז הנשחט בדיינר. זה בטח יקבל עוד ביטויים.

  • Saturn

    'כמה תעלומות, שאלות, תהיות, מסתורין, גזרים ודברים מוזרים אפשר לדחוף לפרק אחד?'

    מדהים שהלינדוף הזה לא מסוגל לכתוב פרק בלי להשען על כל הדברים האלה. גם הפעם יגידו כמו בעונה הראשונה שאין כוונה בכלל לתת מענה להיעלמויות? האם הפעם יהיה סיפוק בנתינת המענה?

  • פ.נוקיו

    בעיקר מאכזב. מהמוזיקה בפתיח, פולק עליז וחייכני, המשך בסצינת הפתיחה הפרה-היסטורית, והאווירה הכללית. אני מסכים עם האמירה שצריך להפקיד בידי דיימון לינדלוף הרבה אמון. אני זוכר את העונה הראשונה לטובה, גם שם האמון לא נבנה בבת אחת, אבל הטון המלנכולי ("היגון הסמיך" הגדרה קולעת) דיבר אליי יותר ממה שהתרחש על המסך בפרק הפתיחה. זה נראה כאילו לינדלוף "חזר לסורו" ורקח "אבודים" 2 במקום "הנותרים" 2. חבל, אבל מוכן לתת עוד צ'אנס 🙂

  • יעל וזהו

    הדבר הראשון שעולה לי בראש: WTF. אפילו בדקתי אחרי 10 דקות שאני באמת על התוכנית הנכונה. איפה "הנותרים", מה לעזאזל עשיתם איתה, מה זה הפתיח הגנרי הנורא הזה. למה דווקא את הפרק הזה אני רואה בזמן אמת, כשדרוש לי פאסט פורוורד להעביר את ההתשה הזו. סצנת אפריקה הארוכה מדי בעיקר העלתה לי את השאלה איך זה שבעולם בו אנו חיים לא יעלה על הדעת אפילו בסצנת שבט פרהיסטורי לשים בחורה שלא עברה טיפול שעווה מלא, חלילה. אם כי השאלה הכי גדולה מבחינתי היתה "אם אלוהים תקוע על המגדל הזה באופן קבוע, איפה השירותים?".
    חיבבתי ב"הנותרים" את העובדה שהיא לא היתה, לא ניסתה להיות, "אבודים". האירוע שמניע את העלילה ובעצם יוצר את התפאורה בעונתה הראשונה הוא מדע בידיוני, אבל היא לא היתה כזו. היא לא ניסתה לייצר מסתורין בכוח או לנטוע סימנים לבאות שאחר כך יש צורך לפתור. היא דיברה על נפש האדם, על התמודדות, שיגעון, אובדן, הקצנת הדת לפנאטית עוד יותר, לכתות שונות ומשונות. העונה הראשונה נגמרה לטעמי מהר מדי.
    אבל עכשיו נדמה שהיא שינתה לגמרי את פניה, עם פנייה חדה לכיוון של מד"ב, ופחות מדי עניין. ומד"ב שלפחות כרגע מרגיש מהזן של אבודים – כולו סביב שאלות סתומות, בלי פתרונות. באסה.

    • אם בא לך לדעת באופן כללי מהו אופי העונה בהמשך, ללא ספוילרים, אז היא נגמרת עם סוף ראוי, אבל בעיניי הרבה הרבה פחות טובה מקודמתה. עם זאת, אני בדעת מיעוט, המבקרים השתפכו עליה.

      • יעל וזהו

        תודה! בדיוק עמדתי לשלוח לך מייל לשאול אם העונה אכן שווה את הצפייה הלילית. אם כי זה לא שיש לי יותר מדי אפשרויות בידור או יכולת להרחיק יותר מדי כרגע מהספה מול הטלוויזיה בארץ… (פאק יו טו 2017)

© עידו ישעיהו