למה אתם חייבים לראות "חניבעל"

פורסם ע"י ‏רותם סופר‏
בתאריך 06/07/2015 בקטגוריה ‏כתבות

"חניבעל" היא, נכון לעכשיו, הסדרה האהובה עליי ואני אפילו לא נהנה לצפות בה.

באמת. אין כאן טריק. לא יגיע טוויסט שאומר שאני "ממש נהנה לצפות בה" או שורה מתחכמת שאומרת שזה מעבר לכך. במובן הפשוט ביותר, הסדרה הזאת באמת לא מהנה לצפייה. היא גיהינום עליי אדמות. יצירה שלא מרחמת לא על הדמויות בה ולא על הצופים בה. העולם שהיא מציגה הוא עולם קודר, שחור, רע, חסר פשרות, אפילו יותר מזה של "משחקי הכס". ואולי לנסות ולהשוות בין השתיים זה מוטעה. הדמויות תמיד מתקדמות ומשתנות, מעצבות לעצמן זהות חדשה לאור ההתפתחויות, לומדות את מקומן מחדש, אבל אף פעם הן לא מגיעות למצב של שלמות נפשית. כאילו הן נמצאות במשבר קיומי תמידי – תמיד תוהות על טבעו של העולם המכיל אותן: עד כמה הוא טוב? עד כמה הוא רע? ואיפה המקום שלהן בכל הסיפור. ובנקודה זו אחזור להתחלה, אני לא נהנה לצפות ב"חניבעל". הרי איך אפשר ליהנות מסדרה שגם כשהיא משלבת הומור, אתה מודע לכך שזה הומור נורא ציני ומרושע, כזה שמצחיק רק כי אתה רגיל לגיהינום בו אתה צופה. ועדיין, זו הסדרה האהובה עליי. אחרי "שובר שורות", אני חושב שזו הסדרה שהכי אהבתי אי-פעם. אפשר לומר שאני מזוכיסט. כן, זו המילה המתאימה. אני אוהב את הסבל שהסדרה הזו מציגה, את המאבק התמידי ברשע שנמצא סביבך ובתוכך. בכל פרק היא תופסת אותי חזק חזק, לופתת בכל הכח עד שאין לי אוויר לנשום יותר. גם בפרקיה הטובים פחות.

ניתן לזקוף זאת לזכות חמש נקודות ראויות לציון: הראשונה, כאמור, בניית עולם שחור. לא אפל, שחור. לגמרי, במלוא מובן המילה, שתקווה היא אלמנט מאוד חלש בו. עולם חסר רחמים עם אמיתויות מאוד ברורות. השנייה, זו כנראה החשובה ביותר עבורי, אסתטיקה – איך שהעולם הזה מצולם ומבוים. הכל מדויק, כשעון שוויצרי, מוקפד ודידקטי כגרמני בעבודתו. אין זווית אחת מיותרת, קטע אחד שהופיע ולא היה בו צורך. הכל מחובר ורקום כאילו נעשה ביד אמן. היופי החזותי הוא הצד החזק ביותר של הסדרה הזו. הנקודה השלישית היא המשחק המשובח מדי של כל הקאסט. אם יש אי-דיוקים הם עלולים להגיע משחקני משנה ולרוב קשה להבחין בהם, אז הרמה הגבוהה נשמרת באופן תמידי. הנקודה הרביעית היא הפסקול הנע בין אופרות מפעימות אוזניים לבין מנגינות כבדות וצורמות, מפחידות לעתים. פסקול שהולך יד ביד עם האסתטיקה החזותית ותמיד מגיע במקום הנכון ובזמן הנכון. הנקודה החמישית והאחרונה היא החָכמה, הפילוסופיה העומדת מאחורי הסדרה. פילוסופיה קיומית ברובה המנסה לעמוד על הבנת היחיד; בחינת חלקו ואופיו המיוחד של הפרט בחברה בה הוא נמצא.

בין שלל צבעי הקשת החבויים עמוק בתוך הגוון השחור ש"חניבעל" מציגה, בסופו של דבר, לקהל צופיה; ומעבר להיותה סדרת מתח שלא משאירה אוויר לנשימה, זו קודם כל סדרה על דמויות, על האופי המיוחד של כל אחת מהנפשות הסובלות בה. כל דמות נבחנת לא מבחינה ערכית ולאו דווקא לכף זכות או חובה, אלא קודם כל ומעל לכל – ככזו הפועלת בנסיבות קשות המובילות אותה למצבים מעניינים כאלה או אחרים. מכאן נוצרת ההזדהות עמה, לא מהיכולת לקחת מצב ולהשליך אותו על חיי היום-יום, שהרי "חניבעל" מציגה עולם רע מדי ודמיוני במונחים של צופיה, כי אם מההבנה שעולם כזה אמנם לא יכול להתקיים, אך ניתן ללמוד ממנו הרבה על אופיו ומהותו של האדם.

מה ניתן ללמוד מכך על האופי של הצופים בסדרה, קשה מאוד לדעת. אולי הם מזוכיסטים, יתכן והמתח מדביק אותם לכיסא כל פעם מחדש. אם תשאלו אותי, זה שילוב של כל חמש הנקודות שציינתי. שילוב שגורם לי להצטמרר כל פעם מחדש; להיבלע עמוק בתוך העולם השחור ש"חניבעל" מציגה לנגד עיני גם כשהמראות מבעיתים. זה לא כיף, זה לא מהנה. זה סבל. אבל זה סבל ממכר. סבל שבלתי אפשרי להוריד ממנו את העיניים. הסבל הטלוויזיוני המופשט והלופת ביותר שידעתי בחיי.
Hannibal

תגיות:
  • Michael Ginzburg

    רותם! שמח שפוסט שלך מופיע כאן 🙂

    מסכים איתך על האופי האסתטי המוקפד, המצמית, מונוכרומטיות במיטבה. גם הוייב הפסיכולוגי של הדמויות מרתק למדי, הרהורים על טבע האדם, על מוסר מול מוסרנות, מאוד מרשים. וזה מה שגרם לי לאהוב כל כך את צמד העונות הראשונות המעולות. וכמובן – מאדס מיקלסן, מהשחקנים הטובים של זמנינו (חוזהו פג בתום העונה, בספק אם בראיין פולר יציל את הסדרה, נחכה לחדשות טובות).

    הבעיה עם העונה החדשה והמקרטעת (אם כי הפרק החדש היה אינטנסיבי ויוצא מהכלל) היא מגמת הרגרסיה הלא ברורה, קרי חזרה על תימות אליהן כבר נחשפנו בעבר, פלאשבקים מיותרים ותמוהים שלא באמת נותנים קונטקסט חדשני.

  • מעתיקה את התגובה שכתבתי לך לפוסט המקורי שפירסמת בפייסבוק:

    כתבת יפה, אבל אני לא ממש מסכימה איתך בנוגע לכמה נקודות (ואני רוצה לציין שעוד לא התקדמתי אחרי פרק 2 {מאז כבר ראיתי את פרק 3, אבל ל-4 עוד לא הגעתי :P} בעונה הנוכחית אז נא לא לספלייר לי).
    אני מסכימה שהויזואליות בסדרה היא מעל למהממת, אחד הדברים היפים שראיתי בכל סדרה שהיא. ויש בה עוד הרבה דברים טובים אחרים. מה שאני לא מסכימה היא הטענה שהסדרה קשה לאנשים בגלל היאוש שבה, או בגלל האלימות. אני ממש לא חושבת שזה נכון.
    יש לי משיכה עזה לסדרות מדכאות ו/או אלימות. הסדרות האהובות עלי אי פעם היו הסדרות המייאשות והמדכאות ביותר. בין הסדרות האלה תמצא את שובר שורות, הסמויה, אוז, והסופרנוס. אני אוהבת את הסדרות האלה, כי יותר מהאלימות שהן מציגות, הן מציגות יאוש. הן מציגות אנשים שיש להם עולם ערכים מורכב בהרבה מזה של חניבעל לקטר. הם לא פסיכופטים או רוצחים סדרתיים, הם אנשים נורמטיביים עם עולם ערכים שדומה לשלנו- שבוחרים מסיבות כאלה ואחרות לשבור את הערכים שלהם. בין אם הסדרות מביעות ביקורת על מערכת, שלא מאפשר לאדם להיות משהו אחר מאשר חיה (הסמויה, אוז), או על יצר האדם שגדל בחברה מתורבתת ובכל זאת לא יכול לעצור בעצמו (הסופרנוס, שובר שורות). בכל מקרה הרעיון הוא הרבה יותר מדכא ומצמרר בעיני מאשר להציג אדם שהוא מראש פסיכופט וביני לבינו אין כלום. אני לא יכולה להזדהות עם הדילמות שלו בין להיות רוצח או לא, כי אין לו דילמות כאלה.
    אז הסדרה מאוד יפה ומרשימה ויזואלית והדמויות מדברות באופן פילוסופי מעניין, אבל בסופו של דבר מה שלא מאפשר לי להביא את עצמי לראות את פרק 3, הוא שהשתעממתי נורא משני הפרקים הראשונים. אין בהם עלילה, אין בהם הומור, יש בהם רק כבדות, ומריחה של דיאלוגים פילוסופים. אני אפילו הייתי שמחה לכמה מקרי רצח וגופות מבותרות בצורות שונות ומשונות כמו בעונות הראשונות. זה לפחות היה מעניין.

    • Iter Impius

      זה גם מה שאת חושבת אחרי שראית את שני הפרקים שהיית צריכה להשלים?
      (שעכשיו הפכו כבר לשלושה ומחר לארבעה).

      • ראיתי רק את 3 ועוד לא המשכתי, אבל גם אחרי השלישי אני עדיין דיי משועממת. (אבל אני אמשיך לפרקים הבאים, קשה לי מאוד לעזוב סדרות באמצע)

        • Michael Ginzburg

          פרק 5 ו – 6 יחזירו לך את האמון בסדרה, הם היו מצוינים 🙂

  • assafTV

    מסוג הסדרות שתמיד סימנתי אצלי "טוב, צריך לראות את זה" ולא הגעתי אליהן עד לאחרונה – צפיתי בשני הפרקים הראשונים בסדרה ורק תקלת ויאודי מנעה ממני להמשיך לצפות (התקלה נפתרה מאז, עכשיו רק צריך למצוא את הזמן שוב). וכמובן, איך שהתחלתי לצפות, הגיעה הודעת הביטול (אם כי אני מאמין שבסופו של דבר יימצא לה בית שידור בארה"ב).
    עוד מוקדם מצידי כרגע לשפוט את הסדרה, בשלב הזה היא עדיין נראית כמו עוד מותחן-רוצח-סדרתי-גנרי רק שיש פה את חניבעל לקטר. נחכה ונראה.

  • בובי

    אשמח לקרוא ביקורת שלך על הסדרה Mr Robot

    • Iter Impius

      לצערי, עדיין לא ראיתי אותה. מקווה להשלים בקרוב 🙂

  • Guy Gabay A

    סיקור מעולה ומדויק לסדרה. אכן סדרה לא קלה לצפיה (בלשון המעטה) אך הכל בה כ"כ מדויק, הביצועים, המסתורין פשוט תענוג לצפיה! חבל שהיא נגמרה אחרי 3 עונות (לא ארוכות במיוחד).
    קצת קשה להתנתק מהסרטים כי בעצם הסדרה הולכת על כיוון אחר לגמרי (ויל מול חניבעל) אבל הרעיון עדיין מגניב וסופר מעניין!
    תודה.

© עידו ישעיהו