—
ב-4 בינואר 2012 עלתה הסדרה "תא גורדין" על מסכי yes, דרמת מתח וריגול מצוינת בכיכובם של רן דנקר ומוני מושונוב. היא עקבה אחרי דיאנה ומיקי גורדין, שעלו לארץ מברה"מ בשנות התשעים והכו שורשים בישראל, אבל אחרי כל הזמן הזה עברם שב לרדוף אותם כאשר המפעיל שלהם צץ על סף דלתם ודרש לשאוב גם את בנם לסיפור. אייל גורדין, בנם הצבר, קצין מעוטר, מצול"ש ומצולק, נדרש להחליט אם לבגוד בהוריו או במדינתו.
הנה מספר דברים שקרו מאז שהחלה העונה הראשונה של "תא גורדין" ועד עכשיו:
* שודרו שתי עונות של "האמריקנים", דרמה המתרחשת בשנות השמונים ועוקבת אחר סוכני קג"ב הנטמעים בארה"ב כזוג נשוי עם שני ילדים, על מנת לרגל אחריהם. העונה השנייה, ובעיקר סופה, עסקו בדיוק במה שמתארת "גורדין" – מה קורה כשאמא רוסיה תובעת את ילדיך. העונה השלישית מגיעה ממש בחודש הבא.
* הזכויות לעיבוד אמריקאי ל"תא גורדין" נרכשו על ידי רשת NBC שהפיקה לה פיילוט בשם "M.I.C.E", שינתה את השם ל-"Coercion", לא הזמינה לבסוף סדרה מלאה, הזמינה שוב פיילוט חדש שנה אחרי כן תחת השם "Allegiance" שצפוי להגיע בחודשים הקרובים אל המסכים בארה"ב.
* הכנסת ה-18 נפלה התפזרה תשעה חודשים לפני זמנה, נערכו בחירות לכנסת ה-19. יאיר לפיד כיכב.
הנקודה ברורה, וזה עוד מבלי שנכנסנו לכל הדברים שפוטין עשה בכמעט-שלוש שנים מאז ששודרה העונה הראשונה של "תא גורדין". העיכוב בין עונה לעונה בסדרות ישראליות אינו חדש, זו טיבה של תעשייה לא עשירה במיוחד, אבל נדמה שאין נפגעות גדולות יותר מכך מאשר סדרות מתח. נפתולי העלילה בהן קריטיים למה שקורה על המסך. לו היה פרק שמסכם את העונה הראשונה חיינו היו קלים יותר וצפייתנו מיודעת יותר, אבל לא היה, ולכן הצפייה בפרק הראשון הייתה רצופה אמירות של "אה, כן, זה ההוא מהזה", ו"רגע, הוא לא מת?".
מה שכן, העונה השנייה מתמודדת בפיקחות יחסית עם הזמן הרב שחלף: גם העלילה קופצת בזמן. אנו מוצאים את הדמויות במקום שונה לחלוטין מכפי שהיו, חלקן לא התראו זו עם זו מאז סוף העונה הקודמת, כך שמן הסתם ייתכנו לנו השלמות פערים והעלאות זכרונות. מצד שני, אולי בגלל הזמן החולף ואולי בלי קשר, פתיחת העונה החדשה נבדלה מהראשון של קודמתה – היא היתה חסרה את ההתרגשות וגם את היכולת לעשות הכל באופן אינטליגנטי, מינורי יחסית וכמו-אגבי, שהפך אותה לאלגנטית למדי. האלגנטיות הזו קצת נעדרה הפעם (ספוילר קל לפרק הראשון), מה שהגיע לשיא עם קרב יריות בסופו של הפרק – כלומר לא סתם אקשן, אלא כזה שהורג את שני הניצבים שמעולם לא ראינו לפני כן, ומותיר את השלוש החשובות בניסיון להשאיר אותנו במתח עד הפרק הבא.
ובכן, כולנו צפינו ב-"24", צפינו ומיצינו, ו"גורדין" הזכירה אותה יותר מאי פעם – גם מרווחי זמן גדולים בין עלילות העונות, גם פוליטיקה משרדית כבדה + חפרפרת, ולבסוף גם אקשן שבסופו הגיבור נותר עומד. כל אלה הותירו תחושה מעט מסורבלת וקלישאתית בסדרה שחלק גדול מכוחה נבע מהמקוריות ומהרעננות שלה.
יחד עם זאת, ואולי זוהי עדות לקונספט החזק של "תא גורדין", אפילו כך פרק פתיחת העונה היה יעיל ומהנה לצפייה. ז'רגון הריגול והביטחון עדיין נשמע אמיתי ונכון ככל שאנו ההדיוטות יודעים, סצינת הפתיחה האכזרית שבה נטבחת משפחה – האמא באופן מבעית במיוחד – היתה מקצועית להפליא, הטוויסט שבו מתגלה המניע של העובדת הסוציאלית היה חכם, והסיפור המרכזי שיפגיש בין האחים לבית גורדין מסקרן מאוד. כך שבסופו של דבר "תא גורדין" אולי איננה יצירת מופת, אבל הנדבכים החיוביים האלה עשויים ליצור עונה מעולה, או לכל הפחות לספק לנו אקשן ישראלי ראוי.