הנותרים 1.05: גלדיס

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 29/07/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "הנותרים" עונה 1 פרק 5

The Leftovers - 01x05 - Gladys

מפתיע אותי עד כמה הסדרה הזו מגובשת כל כך מהר, ובעיקר מפתיע אותי עד כמה היא ממשיכה לרגש אותי בעוצמה. זה היה פרק מעולה נוסף, רב רבדים וסוחף, שגם אחרי ארבעה פרקים מצליח לשחק על הפרמיס החזק של הסדרה ולהציג היבטים חדשים במסגרת עולמה. במקרה של הפרק הנוכחי, הגבולות של קבוצת "הניצולים האשמים". כאשר גלדיס נסקלה תהיתי, האם היא באמת לא תדבר עד הסוף? וכאשר פטי דיברה פתאום ודירבנה גם את לורי לעשות זאת, האם היא בוחנת אותה? האם באמת יש להם 'ימי חופש'? מה קורה כשהם נאלצים לנהל היתקלות יומיומית עם בעל מקצוע, כמו רופא? ואם לורי אכן תחווה שוב התקף חרדה ותזדקק למרשם מפסיכיאטר, איך ייראה מפגש כזה?

גלדיס אמנם נרצחת בדקות הראשונות, אבל שם הפרק נושא את שמה. לא רק כי מותה מביא ליתר האירועים של הפרק, אלא כי היא מייצגת את שאר המעשנים בלבן ואת חייהם המשונים. למעשה, שמה מוזכר בפרק רק פעם אחת אגבית, וביתר הפעמים ההתייחסויות אליה הן "אחת משלנו", "החברה שלכם" וכיו"ב. כבר מן הפתיח המטלטל אנחנו מגלים שלנוכח האלימות המזעזעת כלפיה גלדיס אכן שוברת את נדר השתיקה שלה ומתחננת על חייה – היא אנושית. הפרק כולו היה בחינת אנושיותם של חברי הכת שאמנם חוו המון פרצי אלימות כלפיהם, אבל לראשונה מתמודדים עם מותה האלים של אחת משלהם – אימה ואבל מתמזגים בהכרח בתחושת השליחות המוזרה ונטולת המילים שלהם.

כוחה של "הנותרים" עד כה טמון לא רק בעיסוק החכם שלה במסגרת ההתוויות ששרטטה לעצמה, אלא ברגעים רבי העוצמה שהיא מפיקה מהם. כמו ג'יל שרואה את אביה נכנס לכיתה ומיד מתחיל לדמוע, בטוחה שמשהו נורא קרה לאמה, ולבסוף אומרת "לא הייתי צריכה לבכות. היא לא הייתה בוכה עלי" [1]. אבל אנחנו יודעים שההשערה הזו מאוד לא סבירה. גלדיס היא דוגמה מצוינת שניתנה לנו וללורי – היא גילתה שבנה מת ובכתה והתייפחה והתאבלה ולא שלטה בעצמה ושקלה את המשך דרכה כשם שכל בר דעת היה עושה. רק לפני שנה היא ישבה בכיסא שבו נמצאת כעת לורי.

[1] קשה היה לי עם היעדר המגע בין האב לבתו, גם בסצינה הזו וגם בזו שחתמה את הפרק כאשר קווין סיפר לג'יל שהוא ואמה מתגרשים. עם זאת, ה"אני אוהב/ת אותך" בהחלט עזר לקושי הזה.

גם בלי גלדיס אנחנו יודעים שלורי עדיין לא התנתקה, שבחודשים האחרונים היא ישבה מחוץ לבית משפחתה-לשעבר בחצר ופשוט הייתה שם. אנחנו יודעים שהיא ניסתה להחזיר לעצמה את המתנה מג'יל שהשליכה. אנחנו יודעים שמוות של מישהי קרובה אליה מסעיר אותה עד התקף חרדה. היא אינה מוציאה הגה אפילו למראה הזוועה של גופת גלדיס – היא הרי זו שמצאה אותה – היא אינה אומרת מילה גם כשפטי מעודדת אותה לעשות כן, היא לא נשברת. אבל כאשר הכומר ג'יימיסון מגיע עם מילותיו הרכות ומנסה לנחם את חבריה של גלדיס, לספוד לה, לחבר אותה ואת אלה שהותירה אל החוויה האנושית, לורי מוצאת פורקן. את כל זעמה וכאבה, את כל מה שהיא רוצה לצרוח, היא מתעלת ברגע רב עוצמה נוסף ושורקת במשרוקית.

קטנות
* כשלורי נמצאת בבית החולים ורואה בווילון שלידה את רגליו של אדם מפרפר. "שבר מורכב", מסביר לה הרופא. זה נראה כמו מסוג הדברים שב"אבודים" היינו זוכים לראות מנקודת מבט אחרת בשלב מאוחר יותר, תמהני אם גם כאן זה המקרה ונגלה שהרגליים הללו שייכות למישהו מוכר.

* מיהו אותו ניל שעל מפתן דלתו הונחה השקית שפטי לקחה מהמסעדה? והאם יש בתוכה קקי?

תגיות:
  • Saturn

    נראה לי שהדבר האחרון שהייתי קורא לסדרה הוא 'מגובשת'. עדיין מוזר מאוד ועדיין סדרה שלא מוצאת את רגליה ואת ידיה בגלל התעקשותה להשאיר את הצופה באפלה.
    אני קורא תיגר על מישהו לכתוב פסקה קוהרנטית על אודות הסדרה הזו ומה מתרחש בה ומי הנפשות הפועלות ומה קורה שם.

    השיחה במסעדה בין לורי למנהיגה היא דוגמה מושלמת. המנהיגה יוצאת בנאום על איך שהיא מבינה את לורי, עד כמה קשה הדרך בה בחרו, עד כמה זה קשה בהשוואה לאלטרנטיבה של חיק המשפחה אבל שעד כמה אסור שיהיה בהן ספק והיסוס.
    מעין הנאומים שאמורים לתת לך להבין את הדמות, לקבל הצצה לתוכה, לטפח אכפתיות אבל ברובו זה לא קורה משום שאין לנו שום מושג למה המנהיגה הזו כפתה עליה את סגנון החיים הזה. אנחנו לא יודעים מה המטרה של הארגון הזה ומה הסיבה להקמתו ולמה לעזאזל הוא מתנהג במאניקיות לקהילה ומתעמר בה ולא עוזר לזקנים שנופלים עם המצרכים, ולמה הדבקות במנהגים ולמה אנשים שלא חוו אובדן באירוע ההעלמות מצטרפים אליו ומה לעזאזל כל הפואנטה של המיזם הזה ולמה ככה בחרו לעשות אותו.
    חצי עונה בפנים ועדיין רוב הדברים הבסיסיים בסימן שאלה ורוב הדמויות קופסה שחורה. אם לחזור על הטעויות של 'אבודים', אז למה לינדולף לא משתמש פה בפלאשבקים שדווקא במקרה הזה יכול להיות להם שימוש טוב.
    חמישה פרקים הם די והותר להבהיר דברים ולספר לנו מה שכל שאר הדמויות כבר יודעות (בניגוד לאבודים בו הדמויות והצופים היו באותה סירה והיה אפשר להתנחם בכך) ובלי צורך להכנס להרצאות והקאת מידע מלאכותית.

    עוד בשיחה במסעדה, המנהיגה מציינת משהו שלורי הציעה לה לעשות ב'סשן האחרון לפני שהדברים השתנו'. הם לורי הייתה פסיכולוגית והמנהיגה אחת ממטופליה?
    בנוגע לסקילה, ישנה תאוריה שמדובר במעשה של הGR ואני נוטה להסכים שמדובר באפשרות בסבירות גבוהה. התמונה ששמת באנר היא ממש מהרגע הראשון בפרק שהמנהיגה וגלאדיס בסוג של שיחה ונדנודי ראש – האם נאמר לגלאדיס שהם מתכוונים להרוג אותה כי הם גילו משהו או שגלאדיס התנדבה כקורבן להרג שבתכנון של ה GR יתחיל להניע מצב מעניינים מסויים שהם רוצים.
    כאשר גלאדיס פולטת את מילות התחנונים ישנה הפסקה בידויי האבנים – סימן אולי להפתעה בקרב הסוקלים מ GR מהפרת נדר השתיקה.
    הראייה הכי חזקה היא במוטל כשלפתע אנחנו מקבלים קאט חטוף וקצר לסקילה שמעוצב כמו קטעי הפלאשבקים האחרים בסדרה, כאשר המקור שלו הוא לורי המביטה במראה. למה לעזאזל שהיא תיזכר באירוע הזה אם היא לא חלק ממנו?

    • Michael Ginzburg

      עד עתה כבר די ברור מה האג'נדה והתכלית של GR – לא אכפת להם משום דבר, מבחינתם החיים תמו ביום ההיעלמות ועליהם לקיים אורח רוח של סגפנות נזירית עם ציפייה לסוף. ההשלכות או התוצאות של שאר חייהם כבר לא רלוונטיות, חסרות חשיבות. הן מונעות מהצורך כביכול להשלים עם העובדה שהעולם לא ישוב להיות כמו שהיה – לכן צובעות הכל לבן – היכנעות מושלמת.
      הם רואים זאת כשליחות להציק ולהטריד את כל מי שרק אפשר, לרכוש נדל"ן (כולל כנסייה), על מנת לדבר בקול רם ככל שניתן.

      • Saturn

        לא ברור למה שתקום קבוצה שכזו שתרצה להתעמר בכל האנשים האחרים. יש בעולם אין סוף אירועי מוות בקנה מידה גדול או אחרים, ואף אחד לא חושב שכדי להנציח אותם יש להקים ארגון שיתנהג חרא כלפי אנשים וגם יתחיל לפשוע נגדם.
        לא ברור למה שמישהו יצטרף לארגון שכזה כרעם ביום בהיר חודשים ושנים אחרי הקמתו ולא ברור מה הם רוצים מהאנשים שכן זוכרים ומתייחדים עם האירוע לפחות פעם בשנה ושאילה שנפגעו ישירות מההעלמות כן מתמודדים עם זה באופן קבוע, ומה לעזאזל באים חבורת אנשים שלא איבדו אף אחד באירוע ומפעילים אלימות ומנסים להכתיב לכולם איך צריך להתנהג.

        הזוי.

  • Michael Ginzburg

    די מסכים, אהבתי את הפרק. השאלה שנשאלת היא כיצד הסדרה גורמת לנו רגשות של סימפטיה ואמפטיה כלפיי הדמויות, בטח כלפיי המעשנים הלבנים להם לא אכפת כבר משום דבר, "הם כבר מתים". ואני חושב שהתשובה נמצאת ביחס של האחרים אליהם. ההגדרה הרגשית של הסדרה נובעת מתנודות רכות של אנושיות צרופה – יש המון הסתעפויות תגובתיות לאירועים העגומים. זה מרתק לראות את התהליכים הללו.

  • סתם אחד

    וואלה- אין לי מושג איך לאכול את הסדרה הזאת…..
    האם יש כאן יומרה ריקה?
    האם יש כאן דיון עמוק שחוסר הסובלנות הכללי אצלי בימים אלו (הרג דו צדדי, דד ליין מטורף בעבודה, מעבר דירה קרב ובא והעובדה שאני משעבד את הווי-פיי בחמ"ל של הצו 8 לטובת צפייה ישירה) מפספס?
    אגב, רק עכשיו שמתי לב שמקס ריכטר כתב את המוזיקה – תמיד הרגשתי שמה שהשאיר אןתי בסדרה היה איזה צליל מוכר שתפס אותי- מסתבר שזו פשוט הנעימה הדומה לואלס עם באשיר, אחת היצירות (אם לא ה..) האהובות עלי (או יותר נכון ליצירה נובמבר של ריכטר).
    ומה לעזעזאל קורה בגזרת כריסטין ויין וטום גארבי? לא מטריד אותו שהוא לא שמע מהבן שלו כבר כמה שבועות?
    ועוד משהו שפספסתי- מה מסמלת ה-C ב-אלכהול טבק ונשק? הם החלו להתעסק בכתות? האם הם אלו שפשטו על התחם של ווין? האם כמו צה"ל במקום להבין שהם פשלו בוויקו הם חושבים שיותר מאותו דבר יעזור לפתור את המצב?
    לפחות הסדרה מביאה את אחת הדמויות המרתקות לאחרונה בטלוויזיה- של ראש העיר- אשה, שחורה, מבינה עניין, צינית במידה וחותרת להשגת מטרות משותפות תוך מינימום נפגעים- שאפו לכותבים ולשחקנית אמנדה וורן שלא חושב שצפיתי בה בעבר. אבל הדמות משוחקת (וגם מעוצבת חיצונית עם התסרוקת המהממת) לעילא. חבל רק שבתסריט היא מגיבה לאירועים ואין לה תפקיד יותר פעיל ויוזם (כן, אני יודע, אשה, שחורה…).

    • Michael Ginzburg

      אני אוהב שנותנים לה לקלל והמון!

      מה שמזכיר לי את הבדיחה הכי טובה בפרק מאת הכומר:
      I say 'fuck' too

  • אני

    אני חושב שהסיום עם לורי לא היה פורקן כמו שהוא היה האשמה. הרי המטרה של המשרוקית הייתה להתריע על סכנה. נראה כאילו היא מסמנת את מי שלדעתה עשה את זה. חוץ מזה שבהתחלה היה נראה שזה אנשים לבושים בשחור עם נרות…

    מצד שני – התיאוריה שכתבתם לגבי זה שלורי נזכרת היא מעניינת והגיונית.

    לגבי ה"סשן האחרון" – היא התכוונה לסשן האחרון לפני שלורי הפסיקה לדבר. לא קשור לטיפול פסיכולוגי.

  • Yaara

    גם אני מאוד נהנית מהסדרה ומהדמויות. כמו באבודים פחות אכפת לי מעלילת הרקע המסתורית ויותר אכפת לי מההשפעה שלה על הנפשות הפועלות וכיצד הן משתנות בעקבותיה.
    רוב כמעט מוחלט של הדמויות בנוי בצורה אמינה ומעניינת, במיוחד עכשיו כשהדמות של ליב טיילר מצטרפת גם היא למנזר השתקנים.

    • Yaara

      אגב, סצינת הסקילה היתה מזעזעת .Kudos לעורך הסאונד.

  • miss bojarsky

    אני איתך יאדו, בהחלט מגובשת ועצמתית.

    זה היה פרק נהדר וקשה. במיוחד לנוכח מה שקורה כעת בארץ, חוסר הסבלנות הזה כלפי אנשים שחושבים ופועלים אחרת, הפחד, הכעס, האלימות, זה הכה מאד קרוב לבית. סצינת הפתיחה הייתה מחרידה באופן מרהיב והביאה אותי לכדי בכי. כמעט ועברתי את התקף החרדה יחד עם לורי.

    אני אוהבת את הצורה שבה מראים את איימי ברנמן, לא מאופרת, חיוורת, עם קמטים. המראה העייף הזה שלה משקף את הלאות של הדמות, הייאוש שלה מן החיים. היא בעצמה נחרדת כשהיא רואה את עצמה בראי, מה שכנראה לא קרה די הרבה זמן. ואז רואים אותה לבושה בבגדים רגילים, בגזרה מחמיאה והמראה ה"לבן" שלה רק מועצם בעקבות זאת. בנוסף, איימי עושה עבודה נהדרת בגילום של לורי. אני כה שמחה שהיא עושה משהו ברמה הזו אחרי שהיא עברה במכתש של שונדה ריימס.

    אני תוהה מה היה הסיפור של איש הניקוי היבש. לרגע חשבתי שקווין התחרפן וממציא את עניין החולצות, אבל אז האיש מוצא אותן. הוא סתם זלזל או שזה מכוון נגד קווין? אנשי העיירה ממש לא אוהבים אותו…

    בחצי הראשון של הפרק חששתי ששוב לא נראה את מאט, אבל אז הוא צץ והיה נפלא כתמיד. כמו האנשים בלבן, הוא לא נשבר וממשיך לעשות את הדברים בדרך שלו, גדולה ככל שתהיה ההתנגדות לכך.

    • Michael Ginzburg

      המוכר ההודי לא "מוצאן אותן"… הוא פשוט שלף לו את מבחר החולצות הלבנות הראשונות שצצו… נדמה לי שבלילה ההוא – בסיום הפרק הקודם – המעשנים הלבנים פרצו גם אל קווין וגנבו את החולצות כי הם זקוקים להן…

      • זה גם מה שאני סברתי, ולכן עשו את כל הסיפור מעניין האזעקה. למעשה, בסצינה שבה קווין הגיע אל הבית של הניצולים האשמים ונתן להם את המשרוקיות, נדמה היה לי שרואים די בבירור שכמה מהגברים לובשים חולצות מאוד דומות לזו של קווין, והייתי בטוח שהוא יגיד להם משהו על זה.

        • miss bojarsky

          אני גם סברתי בהתחלה שהמוכר פשוט נותן לו כל חולצה לבנה שהוא מוצא. אבל על החולצות של קוין אין את הסמל של המשטרה (או משרד השריף, כבר הספקתי לשכוח מה זה)? אני לא יכולה לבדוק את זה כעת.

          • לפי מה שהבחנתי יש לו איזושהי סיכה (או יותר) על הצווארון, אבל החולצות עצמן סטנדרטיות.

            • miss bojarsky

              בדקתי. יש גם סמל על השרוולים שנראה תפור. אבל אולי זה מודבק… בקיצור, אני לא סגורה על מה הלך שם. אבל זה לא קריטי 🙂

  • Michael Ginzburg
  • Michael Ginzburg

    חמישה חשודים אפשריים בגרימת מותה של גלאדיס
    http://itsh.bo/1lWqquU

  • Chen Honig

    הפרק הזה החזיר אותי לפרק הראשון בו רואים את טום גארבי קורא את "הזר" של אלבר קאמי, הספר שבו קאמי ניסה לכתוב את הגיבור האבסורדי ביותר – זה החף מרגש, אשמה, זה שירצח לא מטעמים אידיאולוגים אלא תנאי הסביבה. כאלה הם הלבנים, כזו הייתה גלדיס עד הרגע האחרון שבו נשברה והזכירה לנו שמאחורי התחפושת הלבנה מסתתר בכל זאת בן אדם עם רגשות. אני חייבת עוד מהלבנים האלה. בכדי להיות גיבור אבסורדי כמו מרסו מהספר, צריך להיות כזה לדעתי מהתחלה – מהרחם. מדובר באנשים שהיו להם חיים לפני אירועי ה-14 באוקטובר, הם הביעו רגשות ומשום מה בחרו לצלול אל תוך עולם של שתיקה ואטימות, אפשר להיות רדיקלי ולשקוע עמוק אל תוך העולם הזה, אבל מעטים המקרים בהם אפשר באמת למחוק את העבר. "אין משפחה", פטי מתעקשת, אבל הייתה כזו, ובעולם המערבי קשה לשכוח כזה מוסד חברתי.

    אן דאוד, הידועה כמאמא מאסטרס מה"סקס של.." והבת דודה המוטרפת מ"בלש אמיתי", ממשיכה לגוון עם הדמות של פטי. משחק משובח לדמות משובחת. יש לי הרגשה שהניל הזה הוא כלב, לא יודעת למה. סתם הרגשה, אין שום סממן לכך.

    הקטע עם המשרוקית היה חזק, דמותה של מג מתחזקת בלבן ואילו כוח האמונה של לורי נחלש. אני לא בטוחה לגבי מה שהיא עשתה עם המשרוקית – זה יכול להשתמע לשני צדדים – אולי היא התריעה בפני סכנת הימצאות הכומר בשטח של הלבנים או שהיא מתריעה בפני הכומר שזה מקום מסוכן. בכל מקרה, היא נמצאת בין שני עולמות ובין שני חלקים מתוכה שרוצים כל אחד להיות בבית שלו. הייתי רוצה לדעת יותר מה קרה ללורי שהיא הצטרפה לחבורה הלבנה, הרי אף אחד לא נעלם לה ממשפחתה המצומצמת, ולמה טום גארבי התרחק כל כך מהמשפחה שלו?

    • Michael Ginzburg

      יפה כתבת.

  • יעל וזהו

    באיחור ניכר הצטרפתי לצופי הסדרה (איכשהו היא תמיד שודרה בטלוויזיה בדיוק על תקופה ארוכה שבה הייתי בחו"ל) ושמחתי לראות שיש פה דיוני פרקים לקרוא אחרי כל פרק.

    הדבר שהכי הציק לי כל הפרק: מה לעזאזל הביא את "המתים הלבנים" להגיע לתחנת דלק כדי לחפש את גלדיס ולתחקר את החברה הנוספת שהיתה שם? הרי היא מן הסתם לא התקשרה ואמרה "אני מחכה פה שעתיים לגלדיס בפיצוציה, מה נסגר?"…

    אני חושבת שההבדל בין אבודים לנותרים הוא שפה נקודת הבסיס היא לא תעלומה שאנו מחכים לפתרון שלה. הסדרה אף לא מנסה להציע רעיונות או פתרונות ל"לאן האנשים נעלמו" – זה לא משנה. זה פשוט קרה. היא מנסה יותר לעסוק בהתמודדות והעולם פוסט טראומה, כשנקודת הבסיס של המד"ב היא רק תירוץ לעיסוק בפן האנושי. לכן גם אין ציפיה בלתי הגיונית לפתרון של שאלת ההיעלמות, מקסימום שאלות סביב הזקוקים לקצת סומק – מה זו האמונה המוזרה הזו, למה הם נכנסו אליה, מה הם רוצים – שזה מסקרן, אבל בסופו של דבר, זה לא מד"ב או תעלומה, זו כת. אין בזה היגיון מבחינתי גם בעולם האמיתי.

  • Jaguar

    בגלל שזה ממש ישן אני לא אצטרף לדיון, אבל כל התגובות לסדרה ואף אחד לא מדבר על איילת שקד?
    כאילו, זאת היא, לא? אפילו תאומות לא דומות כל כך.

© עידו ישעיהו