הנותרים 1.05: גלדיס

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 29/07/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "הנותרים" עונה 1 פרק 5

The Leftovers - 01x05 - Gladys

מפתיע אותי עד כמה הסדרה הזו מגובשת כל כך מהר, ובעיקר מפתיע אותי עד כמה היא ממשיכה לרגש אותי בעוצמה. זה היה פרק מעולה נוסף, רב רבדים וסוחף, שגם אחרי ארבעה פרקים מצליח לשחק על הפרמיס החזק של הסדרה ולהציג היבטים חדשים במסגרת עולמה. במקרה של הפרק הנוכחי, הגבולות של קבוצת "הניצולים האשמים". כאשר גלדיס נסקלה תהיתי, האם היא באמת לא תדבר עד הסוף? וכאשר פטי דיברה פתאום ודירבנה גם את לורי לעשות זאת, האם היא בוחנת אותה? האם באמת יש להם 'ימי חופש'? מה קורה כשהם נאלצים לנהל היתקלות יומיומית עם בעל מקצוע, כמו רופא? ואם לורי אכן תחווה שוב התקף חרדה ותזדקק למרשם מפסיכיאטר, איך ייראה מפגש כזה?

גלדיס אמנם נרצחת בדקות הראשונות, אבל שם הפרק נושא את שמה. לא רק כי מותה מביא ליתר האירועים של הפרק, אלא כי היא מייצגת את שאר המעשנים בלבן ואת חייהם המשונים. למעשה, שמה מוזכר בפרק רק פעם אחת אגבית, וביתר הפעמים ההתייחסויות אליה הן "אחת משלנו", "החברה שלכם" וכיו"ב. כבר מן הפתיח המטלטל אנחנו מגלים שלנוכח האלימות המזעזעת כלפיה גלדיס אכן שוברת את נדר השתיקה שלה ומתחננת על חייה – היא אנושית. הפרק כולו היה בחינת אנושיותם של חברי הכת שאמנם חוו המון פרצי אלימות כלפיהם, אבל לראשונה מתמודדים עם מותה האלים של אחת משלהם – אימה ואבל מתמזגים בהכרח בתחושת השליחות המוזרה ונטולת המילים שלהם.

כוחה של "הנותרים" עד כה טמון לא רק בעיסוק החכם שלה במסגרת ההתוויות ששרטטה לעצמה, אלא ברגעים רבי העוצמה שהיא מפיקה מהם. כמו ג'יל שרואה את אביה נכנס לכיתה ומיד מתחיל לדמוע, בטוחה שמשהו נורא קרה לאמה, ולבסוף אומרת "לא הייתי צריכה לבכות. היא לא הייתה בוכה עלי" [1]. אבל אנחנו יודעים שההשערה הזו מאוד לא סבירה. גלדיס היא דוגמה מצוינת שניתנה לנו וללורי – היא גילתה שבנה מת ובכתה והתייפחה והתאבלה ולא שלטה בעצמה ושקלה את המשך דרכה כשם שכל בר דעת היה עושה. רק לפני שנה היא ישבה בכיסא שבו נמצאת כעת לורי.

[1] קשה היה לי עם היעדר המגע בין האב לבתו, גם בסצינה הזו וגם בזו שחתמה את הפרק כאשר קווין סיפר לג'יל שהוא ואמה מתגרשים. עם זאת, ה"אני אוהב/ת אותך" בהחלט עזר לקושי הזה.

גם בלי גלדיס אנחנו יודעים שלורי עדיין לא התנתקה, שבחודשים האחרונים היא ישבה מחוץ לבית משפחתה-לשעבר בחצר ופשוט הייתה שם. אנחנו יודעים שהיא ניסתה להחזיר לעצמה את המתנה מג'יל שהשליכה. אנחנו יודעים שמוות של מישהי קרובה אליה מסעיר אותה עד התקף חרדה. היא אינה מוציאה הגה אפילו למראה הזוועה של גופת גלדיס – היא הרי זו שמצאה אותה – היא אינה אומרת מילה גם כשפטי מעודדת אותה לעשות כן, היא לא נשברת. אבל כאשר הכומר ג'יימיסון מגיע עם מילותיו הרכות ומנסה לנחם את חבריה של גלדיס, לספוד לה, לחבר אותה ואת אלה שהותירה אל החוויה האנושית, לורי מוצאת פורקן. את כל זעמה וכאבה, את כל מה שהיא רוצה לצרוח, היא מתעלת ברגע רב עוצמה נוסף ושורקת במשרוקית.

קטנות
* כשלורי נמצאת בבית החולים ורואה בווילון שלידה את רגליו של אדם מפרפר. "שבר מורכב", מסביר לה הרופא. זה נראה כמו מסוג הדברים שב"אבודים" היינו זוכים לראות מנקודת מבט אחרת בשלב מאוחר יותר, תמהני אם גם כאן זה המקרה ונגלה שהרגליים הללו שייכות למישהו מוכר.

* מיהו אותו ניל שעל מפתן דלתו הונחה השקית שפטי לקחה מהמסעדה? והאם יש בתוכה קקי?

תגיות:
© עידו ישעיהו