סטיבן ספילברג עשה הרבה טלוויזיה בחייו. הוא כמובן לא בהכרח שולט על כל פרט ופרט, אבל העובדה שהוא משייך את שמו לסדרה כלשהי משמעה שבמידת מה הוא בהחלט מעורב בה מבחינה יצירתית – במקרה של "Extant" הוא קורא את כל התסריטים (כפי שלדבריו הוא עושה עם כל תסריטי חברת ההפקות שלו, 'אמבלין') ואף הגיע כמה פעמים לחדר הכותבים והשתתף בסיעורי המוחות. בשנים האחרונות לבדן ניתן למנות בין ההפקות שלו את "השמים נופלים", "בתוך הבועה", "טרה נובה", "סמאש", "הנהר" וכעת "Extant", שהפרק הראשון שלה שודר שלשום בארה"ב (ובארץ נרכשה על ידי חם). לא ראיתי את כל הסדרות בהפקתו, אבל בעלעול ברשימה שלו בימד"ב אני מזהה בקלות שלא אהבתי אף אחת מהפקות המד"ב שלו למסך הקטן. פעמים רבות עושים מהן אירועים טלוויזיוניים – והמקרה הזה אינו שונה, כבר בשלב ההתחלתי הייתה מלחמת מחירים בין הרשתות השונות – שלא בדיוק מצדיקים את הבאזז.

אבל אני משיל את מה שמסביב כי הניסיון הזה לימד אותי שאין מה להתרגש. בהיעדרו: פרק פתיחה קלישאתי, לא מחדש ולא מאוד מעניין. אם הסיפור בחלל סתם נראה מוכר ודומה באופן בלתי ישיר לשלל יצירות מד"ב אחרות, בנם המהונדס של מולי וג'ון וודס (האלי ברי וגוראן ויזניץ') נראה ממש כמו מיחזור "אינטליגנציה מלאכותית" של אותו ספילברג. אני אישית לא התחברתי כמעט לכלום בפרק. לא למראה העתידני הסטרילי והמנוכר, לא לדמויות (ספוילרים לפרק מכאן והלאה), לא לאימה הממשמשת מצד בנם, לא לקונספירציה הסובבת את מקום העבודה של מולי, לא למסתורין בנוגע להיריון שלה או למה שמתפתח לה בבטן או איך זה שעמיתה המת בעצם עדיין חי. מצחיק, עוד חשבתי שאחזור לפרק השני כדי לראות אם משהו בתחושה שלי ישתנה, אבל כשאני כותב את הדברים האלה אני מבין שזה קצת מיותר. עוד סדרת מד"ב של ספילברג שאני לא אוהב.