ספוילר "מד מן" עונה 6 פרק 12

הביקורת מפורסמת כשמקדימות אותה עשר תגובות

—

אם נדרש חידוד לגבי משמעותו של "תינוקה של רוזמרי", הספר שסאלי קראה לא מזמן עד שהופרעה על ידי סבתא איידה, הוא הגיע בפרק הזה: "דון, אתה התינוק", אמר לו טד כאשר המחיזו לו את הפרסומת. "אתה מפלצת", אמרה לו פגי מאוחר יותר. אחד פלוס אחד שווה תנוחה עוברית. דון התכנס כמו גולם, הרוס מהתקרית האיומה ההיא עם בתו. בעבודה הוא עוד תפקד. הוא היה יעיל, הוא היה חריף, הוא היה דיפלומט, הוא שיתף פעולה ("ווה, ווה, ווה"), ובניגוד לדרכו בשנה האחרונה, הוא היה הראשון להמתין בחדר הישיבות. המהלך שלו מול טד ופגי היה לא פחות ממבריק. הוא אולי נבע מצרות עין במידה מסוימת, אולם גם מתוך פרקטיות גרידא. גינזברג, ג'ואן, מוירה – כולם עיקמו את האף לנוכח הלאבי-דאבי המביך של טד ופגי, אבל כשם שדון עצמו היה נטול מודעות בשנה שעברה עם מייגן וזכה לשיחה מפכחת מברט קופר, הוא עצמו ניטרל כעת את התהליך הדומה אצל עמיתיו, ואגב כך גם הצליח לשכנע את הלקוח לזרוק עוד 10,000 דולר לתקציב.

בבית, לעומת זאת, דון מנותק ואבל. כל הזמן מול המסך, אפילו כשהוא מצחצח שיניים, וכשמייגן באה ומוציאה אותו מהבית, גם אז הם הולכים להתיישב מול המסך. כפי שאבחן בנו בובי, "אנשים אוהבים ללכת לקולנוע כשהם עצובים", וגם לבהות בטלוויזיה. מה שיעזור לו לברוח. למעשה, זה גם מה שבתו עושה. "אבא שלי אף פעם לא נתן לי כלום", סאלי אומרת, אבל היא למדה כמה וכמה טריקים מהספר שלו, וכמוהו היא נמלטת. פעם המפלט שלה היה הבית של אביה, ועכשיו כשהאופציה הזו הושמדה היא מבקשת לעבור למקום רחוק עוד יותר. כמו אביה היא מתמרנת את אמה ("אני רוצה להיות מבוגרת, אבל אני יודעת עד כמה החינוך שלי חשוב"), והוא זה שלימד אותה להכין משקאות כשהייתה פספוסה, כפי שראינו כבר בעונה השנייה, ידע קריטי שסייע לה עכשיו להתחבב על הבנות הממליצות. אם תרצה ואם לא, אביה נתן לה לא מעט.

בזמן שהיא מתכחשת לו, דון מרגיש זאת היטב. כאשר סיפר למייגן על אהבתו המזויפת לילדיו שהתחלפה באהבה אמיתית, הוא אמר, "אתה מרגיש את התחושה הזו שהעמדת פנים שיש לך, ונדמה שהלב שלך הולך להתפוצץ". אותה תחושה עצומה מכריעה אותו עכשיו, אבל בדמות אובדן וייאוש. הוא קורס תחתיה. כל כך מנותק עד שמייגן לא מצליחה להגיע אליו במובנים הכי בסיסיים. אשתו כל כך מתוקה, דואגת לו ואיכפתית, אבל הוא מרחף הרחק ממנה. בזפזופים שלו מול הטלוויזיה הוא נחת על סצינה מתוך "לאחוז ולשמור", הסבוניה של מייגן, ובדיוק כאשר אמרה לדמות שמולה "אל תעז להתעלם ממני", דון מעביר ערוץ. מאוחר יותר מייגן האמיתית קוראת לו לבוא ולצפות בטלוויזיה בחדר השינה במקום בסלון, אבל הוא אפילו לא שומע אותה.

מרסי מרסי מי

"מד מן" כבר הבהירה בעבר שיש משהו מאוד יהודי בנקודת המוצא של דון דרייפר, נווד ונמלט תמידי. מידת הרחמים, מעבר להיותה בסיסית ביהדות ומקושרת להיותו של האל רחום וחנון, היא גם חלק משורה מאוד ידועה במחזה "הסוחר מוונציה" של שייקספיר, שבמרכזו דמותו של מלווה הכספים היהודי, שיילוק. ישנם מספר אלמנטים מוכרים ביותר כשמשווים בין המחזה לבין הפרק, ובכלל רגעים שקולעים לרוחה של "מד מן" בכללותה; בראשם השורה "הלוא כולנו נלהבים לרדוף יותר משאנחנו נלהבים להתענג על מה שכבר השגנו" (כל התרגומים שאני מצטט כאן הם של אברהם עוז). כמו דון, גם שיילוק מאבד את בתו, ג'סיקה, והיגון העמוק מוביל אותו למסע נקם גחמני. מה שמעניין הוא שבמחזה בתו יכולה להתפרש גם כפגי, היבט שקושר בינה ובין סאלי ומבהיר מדוע תגובתו של דון – התכנפות בתנוחה עוברית – דומה בשני המקרים. ג'סיקה אומרת לאהובה הנוצרי לורנצו: "האהבה עיוורת, והאוהבים אינם רואים את מעשי הטירוף המבדחים שהם עושים בעצמם". מאוחר יותר היא לוקחת את יהבו של אביה ובורחת עם אהובה, וקשה לי לא לחשוב על דון שמיד מתנדב לשלם על הפנימייה של סאלי.

חפצו של שיילוק בגמול על אובדן בתו וכספו, מביא אותו להתעקש לממש סעיף תמוה בחוזה שעשה עם צעיר מקומי כאשר הלווה לו מעות, ובו התחייב הלוֹוה לשלם בגופו על חוסר יכולת לעמוד בתשלומים. שיילוק דורש את ליטרת הבשר, מה שמביא לנאומו של הסניגור המפציר בו לחוס עליו: "מידת הרחמים לא תוקף לה: כגשם רך רועפת משמים על פני הארץ. ברכתה כפולה היא: ברכה בה לנותן ולמקבל". אבל שיילוק לא נעתר, וכך גם דון. הוא אמנם פרגמטי ותכליתי בהתנהלות שלו מול טד ופגי, אך גם לא מספק רחמים. אם קופר הוא הבסיס להשוואה, כמוהו גם דון יכול היה להעיר לאחד מהם בצד במקום להביך אותם בפני חדר מלא אנשים. תוצאת היעדר הרחמים: קללה בה לנותן ולמקבל. טד, פגי ודון מובסים.

פיט, לעומת זאת, נקט במידת הרחמים כאשר התמודד עם החדשות על בוב בנסון. סוג של. קשה לי להאמין שזה הגיע מטוב לבו, הרי אין לו ממש כזה, אבל במקרה הזה המעשה החומל דר בכפיפה אחת עם המעשה ההגיוני. "מר קמפבל, למי איכפת?" אמר לו פעם אותו ברט קופר כאשר הלשין על זהותו המזויפת של דון דרייפר. זהו שיעור שפיט למד, אפילו בלי לדעת עד כמה הידע הזה תרם לקופר כאשר נדרש להתמקח עם דון: "האם היית אומר שאני יודע דבר מה לגביך?", קופר אמר לדון כאשר הגיש לו את העט לחתום על החוזה.

גם בלי הידיעה הזו, משהו בהיכרות של פיט עם דון מקנה לו יכולת להתנהל עם בוב בלי להיבהל יותר מדי. הוא אמנם מופתע לנוכח היכולת שלו לעשות את מה שהוא עושה, ואפילו נסער כשבוב מבקש ממנו לאפשר לו יום אחד לברוח, אבל פיט שומר אותו בקרבתו, ככל הנראה יודע שהעץ הזה יניב פירות והכרת תודה. כאשר אמר לאמו על הדרכון, "אני בטוח שהתוקף שלו פג כמו כל דבר שיש לך", לא יכולתי שלא לחשוב על פיט עצמו כעל משהו שיש לה. אבל יחד עם התיק של שברולט, עם רובה הצייד שתמיד אהב ושגרם לו להרגיש כמו גבר, ויחד עם האופן שבו התמודד עם בוב, אולי פיט בכל זאת מקים את עצמו מהעפר.

אשר לבוב בנסון (ב"ב), בסופו של דבר הוא עוד מישהו שמשקף את דון דרייפר (ד"ד – באנגלית באותיות קטנות זה dd ו-bb, אם כבר דמויות מראה). כמוהו הוא מסתיר סוד גדול, כמוהו הוא הגיע באמצעות שקרים ואשליות, כמוהו זה קורה ממקום מאוד נמוך ובזוי – "ההורים הם אח ואחות או משהו", דאק מתאר בהגזמה – וכמוהו הוא נכון מיד לברוח. אני מקווה בשביל בוב שלא נכון לו הסבל נטול התחתית שהוא מנת חלקו של דון.

קטנות

* הירייה בקני הייתה רגע מזעזע, אבל למזלי קראתי יום קודם לכן שמתיו וויינר, בהתייחסו לתיאוריות הקונספירציה השונות, מצהיר שלא צפויות אבדות בנפש בעונה הנוכחית. מצד אחד עוד חששתי שזה היה שקר גס (מה שעדיין ייתכן), ומצד שני זה ריכך את המכה וגרם לי להאמין שלא ייפטרו כך מקני האהוב, במיוחד אחרי ריקוד הסטפס שלו. מאוחר יותר, כאשר שתום עין הוא הגיש את ידו לפיט ללחיצה, הוא לא הצליח לאמוד את המרחק הנכון מידו של עמיתו. טאץ' מצוין ומבדח.

* אחרי שידור הפרק, פגי אולסן (כלומר AMC) שלחה את המכתב הבא לעיתונות. הכירו את הלוגו החדש של סטרלינג קופר ושות'.