ספוילר "מד מן" 6.06

בעת פרסום הביקורת מקדימה אותה תגובה אחת

—

"אני אוהבת אותך ככה"
(מייגן לדון)

כן, הנה הגיע המוג'ו.

מצחיק ששתי הסדרות המשמעותיות של יום א', "מד מן" ו"משחקי הכס", עסקו השבוע בטיפוס וירידה. כל הסוכנות הייתה עסוקה בעליות ומורדות, נדמה שיותר מאי פעם. רגע אחד מאבדים את יגואר, הרף עין אחרי כן יש סיכוי לשברולט. רגע מאבדים אמונה לנוכח התחרות מול הסוכנויות הגדולות, מיד אחרי כן הוגים תוכנית מיזוג מסעירה. פגי קנתה דירה חדשה אבל באזור מעפן, ארנולד מתפטר מעבודתו (מה שאולי צפוי לעשות סוף לרומן של דון עם סילביה, השבח לאל), המנייה נפגעת, המנייה תתחזק, לגליסון יש סרטן ויש חשש לחיי הסוכנות שלהם וכהנה וכהנה. אני לא בטוח שזה משהו תמטי כמו שמדובר בתחושה שלי במהלך הצפייה.

זו הייתה פעם נוספת שאנשי SCDP איבדו מספר חשבונות משמעותיים בבת אחת. הפעם אלה היו פיט עם ויק כמיקלס ודון עם יגואר, ובעבר במחי פרק אחד רוג'ר איבד את לאקי סטרייק ופיט נאלץ לוותר על החשבון של נורת' אמריקן אביאיישן לטובת סודו של דון. שוב אותם אנשים מהווים חלק בתהליך, שוב באותו זמן. רוג'ר עכשיו שונה בתכלית, אקטיבי, יוזם, חדור מוטיבציה. ותענוג לראות אותו כך, במיוחד אם על הדרך הוא יכול לשמוח לאידו של פיט. "באיזו נקודה צריך להפסיק לנסות?", הוא אמר פעם למארי קאלבה, וכעבור שנה וחצי הוא עדיין רעב. הוא מפעיל את הבחורה התורנית שלו, מצחצח לעצמו את הנעליים בערכה שמן הסתם הייתה שייכת לג'ורג'יו המנוח. לא רק שצלו של המוות לא מפחיד אותו, אלא הוא מפיח רוח במפרשיו, עד כדי כך שרוג'ר משתמש באבל על אמו כדי להשיג עוד כמה מזמוזי רחמים. גם ברט, שבעבר אמר לרוג'ר שהוא לא לוקח את עצמו ברצינות, יודע כעת שניתן לסמוך עליו. "רוג'ר יטפל בזה", הוא אומר לג'ואן בבטחה.

פיט, לעומת זאת, נופל. מול חמיו, מול אשתו, מול עמיתיו במדרגות. רגע מעורר עליצות ובוודאי סמלי, אבל אני תוהה עד כמה. כי אם עד כה הייתה לו לפחות היוקרה שבעבודה, עכשיו גם היא נפגמת. הערבוב שלו בין המשפחה לבין העסקים תמיד היה נוכח, אבל כאן הליפוף ביניהם גובה סוף סוף מחיר, והמחיר הוא תשעה מיליון דולר מ-SCDP. שוב מוכרחים להריע לקן על כך שניסה בכל מאודו להפריד בין חייו האישיים לעסקים. הוא אמנם כשל בסוף, אבל יש לו כישרון לזהות את החוליים של העבודה הזו לאשורם. אחד אחרי השני קורסים כל הדברים החשובים בחייו של פיט, אפילו הרב החלאתי מיגואר מעדיף ארוחה בלעדיו (מסיבה כלשהי שלא בדיוק הובהרה לבד מהעובדה שלדעתו הוא "חצוף" [1]). שוב קשה לי – ונראה שגם לרוג'ר סטרלינג – לא להיזכר בתחילת העונה החמישית, כיצד פיט השפיל את רוג'ר שוב ושוב מול עמיתיו. עכשיו, אחרי שכבר פוטר על ידי חמיו, פיט משחק בקלף היחיד שעומד לרשותו למרות שהוא יודע שכבר לא יעזור לו. הוא מלשין עליו לטרודי, אקט שפוגע לא רק בטום אלא גם בבתו, ופיט ודאי היה ער לכך, גם אם בשולי דעתו.

[1] לא מצא חן בעיניי שפתאום הרב לא רוצה את פיט, וגם לא מצא חן בעיניי שפתאום על פיו שלו בלבד יישק דבר ביגואר. יש לו שני שותפים בריטיים שמאוד אהבו את העבודה של דון, פתאום הוא יכול לזרוק אותם על דעת עצמו?

מעניין להשוות גם בין קריסת נישואיו של פיט לבין אלה של דון ובטי – אצל פיט הכל מתמוטט בה בעת, בערך, ואילו אצל דון הפרידה מבטי הגיעה בדיוק בשלב של צומת מקצועית מקצועי – פרישה מתחת לאפם של 'פאטנם פאוול ולואו' הבריטיים והקמת סוכנות חדשה. והנה עם קריסת נישואיו של פיט מגיע שוב שלב דומה לחברה, ודווקא בלי שפיט עצמו יהיה מעורב. את אותה התרגשות שהייתה באוויר בשעתו הרגשתי גם הפעם, אותו רצון לכיבוש ועתיד עתיר אפשרויות. חברה חדשה עם שם חדש; כזה שאינו כולל את שמו של ליין, אפרופו צלו של המוות.

זה זמן רב שלא ראינו את דון ככה, פורח ומחויך, אפילו לא כשעבדו על יגואר. למעשה, העבודה על שברולט שונה בתכלית מבחינתו של דון, ומן הסתם זה ההבדל כפי שחידד אותו טדי שואו בפני פגי: "זה דבר אחד לרצות משהו ודבר אחר להזדקק לו". ברגע שדון נפטר מהרב רנט ואמר "מעולם לא הרגשתי טוב יותר", זה נראה אמיתי. מופרז, אבל אמיתי. העבודה על שברולט החייתה אותו. הוא לא הצליח להירדם בלילה, ממש כפי שלא הצליח להירדם בהוואי מעט לפני שירד ופגש בחייל, אלא שהפעם הסיבות לנדודי שנתו היו טובות. ושוב הוא יורד אל הבר, שם טדי שואו פוגש אותו – אהבתי מאוד את השיחה ביניהם. היא הייתה בנויה היטב והובילה יפה מצרתם המשותפת אל הסיסמה שתעטר את מצבותיהם, ומשם באופן כה טבעי אל הרעיונות שלהם למצגת ולבסוף למיזוג.

אבל עם כל התחושות האופטימיות האלה, איכשהו בדרך הנשים סופגות מהלומות. ג'ואן רואה כיצד עסקת המניות החדשה, כזו שתהפוך את הונה לסכום הדימיוני של כמיליון דולר (ליין צדק בעצה הזו שלו, אה?), הולכת ונעלמת ממנה כאשר דון נפטר מיגואר. הוא עוד מצפה שהיא תודה לו. אבל גם כאן הירידה היא לפני עלייה – האיחוד בין הסוכנויות והזכייה בשברולט בוודאי יגדילו את ערך המנייה שלה, גם אם החלוקה תהיה אחרת. זה לא היה לשווא מבחינת ג'ואן.

בינתיים אצל פגי, דאס מענטש טראכט און גוד לאכט. היא מצהירה כי היא אינה רוצה ששום דבר ישתנה, מה שמזכה אותה בצחוק גדול מהגורל: בו זמנית הכל משתנה והכל נשאר אותו דבר. היא ניסתה להתחמק מתחת כנפיו של דון ועכשיו נאלצת לחזור אליהן, סוג של, ואל מה שבוודאי נראה לה כרגע כאותה תקרת זכוכית מוכרת. יש לקוות שהעניין הזה יעשה סוף לשטות הזו בינה לבין טדי שואו. כולנו ראינו את זה מגיע, עכשיו נשמח לראות את זה מתרחק. אני גם לא מאמין שפגי באמת רוצה ששום דבר לא ישתנה, זה לא באופי שלה. כבר באותו מעמד, על המיטה, ראינו כיצד היא מפנטזת על שינוי קריטי (טד שואו בתלבושת יו-הפנרית היה מבדר). לא מזהיר, מצבה של פגי, שקנתה דירה חדשה בשכונה לא מדהימה, ועכשיו תחזור לראות שוב את אותם פרצופים מוכרים, כולל כאלה שכבר לא ממש מחבבים אותה אחרי שבגדה בהם.

"העתיד הוא משהו שאפילו לא חשבת עליו".
(דון דרייפר)

אמן.